איך לפתוח את היצירתיות החסומה שלנו באמצעות שאלה אחת פשוטה?

היי,

בשבוע שעבר, הבאתי 3 שיטות לשיפור יכולת הריכוז שלנו. היום, נענה על שאלתו של בן, קורא ותיק של בלוג ה-NLP שלנו: "איך יש לך כל כך הרבה נושאי כתיבה למרות שאתה כותב המון? אני מרגיש כל כך תקוע בתקופה האחרונה…". אז בן, זה בשבילך (ובשבילכם גם):

לאלתר

לאחרונה, השתעשעתי ברעיון להקליט פודקאסט. לא במקום הבלוג. אלא בנוסף. כבר הקלטתי מספר פרקים אפילו. רק שאחד המרואיינים המרתקים שראיינתי (לא רוצה לעשות ספוילר מי), הזכיר לי את אחד הדברים הכי מעניינים שלמדתי אי פעם.

אצלי, זה היה בקורס אלתור שעברתי לפני די הרבה שנים. כן, אלתור. מהסוג שעוברים שחקנים וסטנדאפיסטים. והיה שם תרגיל אחד שהיה עשוי לעצבן את רוב האנשים. תרגיל שדורש מאתנו להיות מאוד מודעים ולאמץ את המוח.

התרגיל היה מאוד פשוט. אדם אחד אומר משפט וזה שאחריו היה אומר "כן ו…" ובמהירות ממשיך את הסיפור למשפט נוסף. המטרה הייתה להמשיך את הסיפור ככל האפשר. ואם אפשר כמובן, לדאוג שיהיה מעניין. או לפחות מצחיק.

כן ו…?

לא חשבתי על זה במשך שנים עד הריאיון. רק שהמרואיין שלי העלה את הנושא. והסביר שזו בעצם המהות של היצירתיות. בסך הכל להגיד "כן ו…" ולהמשיך את המשפט הבא. הרי ככה בדיוק אני כותב. למרות שיש מסגרת כללית שאני משתמש בה.

אני פשוט יודע על מה אני רוצה לכתוב בכלליות. מה הנקודות שחייבות להיות במאמר. ואז יוצא לי המשפט הראשון. הוא דווקא הכי קל. סוג של הצגה של הנושא. או של הרקע שבו הוא מתקיים. ואז המשפט הבא הוא ההמשך ההגיוני שלו. והבא אחריו. והבא אחריו.

רצף של מחשבות. זו השיטה שבה אני כותב. מבלי לנסות להתייפייף ולהתנסח גבוה. וזו גם הסיבה שבגללה לאנשים יותר קל לקרוא את מה שאני כותב. באופן יחסי כמובן. כי אני כותב מחשבות שהופכות למחשבות. במקום חפירות סתמיות וטכניות. כן, יכולתי לכתוב גם כאלה.

אז איך עושים את זה?

זה הרבה יותר קל ממה שנדמה לנו. לא תמיד צריך אפילו לתכנן. אני לא יכול לספור אפילו את כמות הפעמים שהתחלתי לכתוב על משהו אחד, רק כדי לגלות שבסוף אני כותב על משהו אחר. זה בסדר לשנות. בצורה לא מודעת, התת מודע שלנו יודע בכל מקרה טוב יותר על מה.

אותו הדבר עם ציור. לפעמים, יש תכנית שמתחילים לצייר כלפיה. כמו דיוקן של מישהו. לפעמים, אנחנו מתחילים מקו או משיכת מכחול. ואז עוד אחת ועוד אחת. עד שפתאום, אנחנו קולטים שציירנו נוף. או סוס. או דיוקן.

דווקא השחרור והעבודה מתוך תת המודע, תיצור בדרך כלל תוצאה מרשימה יותר ומהירה יותר. כשיטה ליצור כמובן. לא הייתי לוקח את זה לחדר הניתוח, לו הייתי רופא. רק שכשאנחנו צריכים לכתוב, לתכנן וליצור זה יכול להיות כלי פשוט ומאוד עוצמתי.

זהו להיום. עכשיו מסקרן אותי לשמוע בתגובות שמתחת למאמר: האם יש לך שיטות נוספות שעוזרות לך לשחרר את היצירתיות שלך?

המשך שבוע משובח,
ליאור