היי לכולם,
מאומנת אישית שלי הגיעה השבוע מדוכאת לגמרי לפגישה, מה שבעיקרון לא התאים לשנינו. כששאלתי אותה מה קרה היא סיפרה לי שלבעלה יש בעיות לשלוט על הכעס שלו. לא שהוא אלים פיזית כלפיה, חס וחלילה, אך לעיתים אלימות מילולית ויחס רגוז מצד בן זוג עשוי להיות אפילו יותר מכאיב מאלימות של ממש.
כשהיא שאלה אותי מה אפשר לעשות בנושא סיפרתי לה כמנהגי סיפור שאמיל סיפר לי לפני תקופה מסוימת. הסיפור מתרחש בתקופה קצת אחרת, תקופה שקדמה לאינטרנט ולטלוויזיה. תקופה שבה מערכות יחסים נראו אחרת, אך בני אדם הם עדיין בני אדם גם כשהתפאורה משתנה.
בעיירה נידחת, צפונה למקום קצת פחות נידח, היה רווק עשיר ונאה, שכל בחורה באזור חשקה לשבות את ליבו. יום אחד, בעודו מסייר בעיירה, קלטה עינו בחורה מדהימה ביופייה עושה קניות בשוק. לאחר תקופת חיזורים נלהבת ובקשת ידה מאביה, התחתנו שניהם ועברו לגור ביחד.
בליל הכלולות אמר הבעל הטרי לאשתו הטרייה "אני חייב לגלות לך סוד אשר יעזור לנו להסתדר הרבה יותר טוב – כשאת רואה אותי חוזר מהעבודה כשהכובע שלי נוטה לצד שמאל, תדעי שאני עצבני, תכיני לי ארוחת ערב, תחלצי לי את נעליי ואל תדברי איתי במהלך הערב, עד שאירגע".
אשתו, לאחר שחשבה במשך מספר שניות ענתה לו "בעלי היקר, אם אנחנו כבר מספרים סודות – כאשר אתה חוזר מהעבודה ורואה אותי לובשת את סינר הבישול שלי נוטה ימינה, דע שבאותו יום אני עצבנית כך שתאכל את האוכל בנימוס ותדבר אליי רק כשיש לך משהו נחמד להגיד, שכן זה ייגמר ברע".
אחרי שבוע של חיי נישואין, בזמן הבישול ראתה האישה את בעלה מתקרב לבית, כולו מחויך ומאושר, אך כשהתקרב לבית הסיט את כובעו לצד שמאל.
החליטה האישה להתחכם לבעלה המתחכם והסיטה את סינרה לצד ימין. נכנס הבעל לבית, מצפה ליחס יוצא דופן מאשתו והבחין שסינרה מוטה לצד ימין והניח שהיום הוא לא היום הנכון לעצבן את אשתו וכל הערב "הלך על קצות האצבעות" לידה.
לאחר אותו היום, חזר בו הבעל מתעלוליו והם חיו בזוגיות נהדרת עד סוף ימיהם.
בפגישה שלאחר מכן חזרה אליי המאומנת מחויכת מאוזן לאוזן. היא הבינה בדיוק למה התכוונתי בסיפור ועשתה את הצעדים הנדרשים בכדי לפתור את בעיית השליטה בכעס של בעלה. אותי מעניין לדעת, מה אתם הסקתם מהסיפור?
יום מעולה,
ליאור