הערכה עצמית : איך נחזק את האמונה העצמית שלנו?

בפעם הקודמת, הבאתי הקלטת פודקאסט שבה הסברתי איך להימנע מדחיינות ולהתחיל לעשות. היום, נענה על שאלה בנושא הערכה עצמית שנשאלה על ידי שי, קוראת חדשה בבלוג ה-NLP שלנו: למה כולם מפרגנים לי אבל אני מרגישה לא שווה?

מה גורם לנו להרגיש שווים פחות על אף התוצאות שלנו?

לפעמים, אנשים מפרגנים לנו. ולא רק כי הם מחבבים אותנו. הם באמת מאמינים שאנחנו טובים במה שאנחנו עושים. ואנחנו… לא תמיד מאמינים להם באמת. משהו בתוכנו מרגיש לא ראוי. אפילו אם יש תוצאות שמצדיקות את מה שהם אומרים. רק שזה המצב.

למה זה קורה? האינסטינקט שלנו בדרך כלל מנסה להפיל את התחושה הזו על חוסר בביטחון עצמי. כאילו שאנחנו לא סומכים על עצמנו מספיק. רק שזו טעות. הרי מדובר בתוצאות שלנו. ואין משמעות למידת האמון שלנו בעצמנו אחרי שכבר עשינו וקיבלנו תוצאות טובות.

אז על מה מדובר? על הערכה עצמית – אותה יכולת שאמורה לעזור לנו להעריך את התוצאות שלנו. וכשההערכה העצמית שלנו לקויה, היא מתפקדת ממש כמו פילטר שצובע את התוצאות שלנו בצורה שגורמת לנו לפרש אותן לא נכון.

מה בדרך כלל עומד בינינו לבין הערכה עצמית חזקה הרבה יותר?

גם ביטחון עצמי וגם הערכה עצמית נגזרים מהדימוי העצמי שלנו. אותו החלק בתוכנו שמגדיר לנו מי אנחנו ומה אנחנו. זה שמסתמך על תוצאות העבר שלנו, על ההגדרות שירשנו מאנשים שאמרו לנו מי אנחנו ועל הדרך שבה אנחנו בוחרים לראות את עצמנו.

רק ששם חבויה גם הבעיה. לפעמים, אחרים שפטו אותנו לא נכון. או שלא פירשנו נכון תגובה שלהם. ואפילו, הגדרנו את עצמנו על סמך תוצאות עבר שכבר לא רלבנטיות. ועדיין, אנחנו גוררים את ההגדרות האלה איתנו עד עכשיו. למרות שהן כבר לא באמת מגדירות אותנו.

בנוסף, יש גם את התפישה השגויה בנוגע ליוהרה. כאילו עצם ההכרה בהצלחות שלנו היא לא צנועה ואפילו יהירה. בינינו, בפועל, כל עוד לא נהיה עסוקים בלהשוויץ בתוצאות לא באמת ניתפש כיהירים. רק שלצערנו, בראש של הרבה מאוד אנשים המחשבה הזו כבר תקועה.

אז מה נוכל לעשות כדי להעריך את עצמנו יותר?

אחרי שהבנו מהי הערכה עצמית עלינו להבין איך לשפר אותה. על פניו, זה אמור להיות קל: פשוט להסתכל על התוצאות. רק שכולנו יודעים שלפעמים הנטייה הטבעית שלנו היא לא לראות אותן כמו שהן. אפילו להקטין את התוצאות החיוביות כאילו היו "מזל" או "במקרה".

כדי שנוכל לאפשר לנו להעריך את עצמנו הרבה יותר, נוכל להיצמד לקווים המנחים הבאים:

קו מנחה 1: לאמן את עצמנו להכיל הצלחה

רובנו מעולם לא טורח לשאול את עצמו שאלה חשובה: כמה מותר לי להצליח? זו נשמעת שאלה מוזרה. הרי על הדף, מה אכפת לנו להצליח המון. רק שלפעמים, המון הצלחה מפחידה לא פחות מכישלון.

יש לנו כל מני הנחות בראש שקשורות להצלחה. איך היא תשפיע עלינו. מה קורה לאדם שהופך להיות מצליח. ואנחנו צריכים לשנות אותן תוך כדי התקדמות. לראות שאנחנו לא באמת חייבים להשתנות מאוד כבני אדם. ועיקר השינוי טמון דווקא ביכולות שיתפתחו אצלנו תוך כדי תהליך.

לכן, נתחיל מדברים קטנים שיתרגלו את היכולת שלנו לשאת הצלחה. אפילו דברים קטנים כמו לקבל מחמאות ולומר תודה אמיתית מבלי ישר להחזיר מחמאה. אם מסקרן אותך אגב איך לשפר את היכולת להכיל הייתי ממליץ לך בחום לקרוא את המאמר הבא:

מה הקשר בין בקבוק יין ללקוחות שמעדיפים לרכוש מהמתחרה הזול שלך? (ואיך זה ישנה את החיים לך)

קו מנחה 2: להבין ששיפוט עצמי לא מחזק הערכה עצמית

נכון, אנחנו רוצים להתמקד במאמר הזה בהצלחות ובדרך שבה אפשר לבנות הערכה עצמית חזקה יותר. רק שהדרך לשם עוברת גם דרך הכישלונות שלנו. והנטייה הטבעית של רובנו כשאנחנו לא מצליחים היא לשפוט את עצמנו ולנזוף בעצמנו.

ההרגל הזה מובן. אחרי הכל, התרגלנו שצריך לנזוף באדם שלא מבצע את העבודה שלו כדי שישתפר. וכשאנחנו הוא, הגיוני שנעשה את זה לעצמנו. רק שזה הגיון משובש. כי נניח לא הצלחנו ונזפנו בעצמנו: האם זה שיפר את התוצאה? האם מכך ההתנהגות שלנו תשתנה?

מכיוון שההרגל שלנו לשפוט את עצמנו נובע מההרגל לשפוט אחרים, רצוי שנתחיל דווקא בשני. להפסיק לשפוט אחרים. כי אם נפרק את ההרגל הזה, לא תהיה פואנטה בשיפוט העצמי שלנו. ואם בא לך לקרוא איך לעשות את זה, אני ממליץ לך לקרוא את המאמר הזה על שיפוט עצמי.

קו מנחה 3: הערכה עצמית נבנית מהצלחות קטנות

הצד השני של השיפוט העצמי, הוא ההתעלמות מההצלחות. במיוחד מההצלחות הקטנות. ואני מתכוון לדברים שעבדו כמו שצריך. כאלה שפשוט לא השתבשו. וכאלה… אנחנו נוטים לקחת כמובן מאליו עד היום שבו דברים לא עובדים כמו שצריך.

עכשיו, אני לא מדבר על כל דבר שהצלחנו לעשות. רק שיש מטרות משנה קטנות בדרך לגדולות. כאלה שכן אפשרי לשים לב אליהן. ואת אלה, רצוי לתעד במעין "יומן הצלחות". כזה שמרכז כל מני דברים שהצלחנו לעשות.

יומן שכזה יעיל מ-2 סיבות. הראשונה, היא שבתקופות יותר מבאסות נוכל להסתכל בו ולהתחזק. השנייה, היא שעצם הכתיבה גורמת לנו להבין מה אנחנו משיגים. וכשאנחנו צוברים עוד ועוד תוצאות חיוביות, זה משפר את ההבנה שלנו שאנחנו יותר טובים משנדמה לנו.

קו מנחה 4: ליצור מטרות משותפות

הרבה יותר קל לנו להתעלם מהצלחות שלנו מאשר מהצלחות של אחרים. זו בדיוק הסיבה שלפעמים, עדיף שנציב מטרות משותפות ונעבוד בצוות עם אדם נוסף או קבוצת אנשים. ולמרות שזה "קיצור דרך", הוא עובד מעולה.

אם אנחנו מבצעים פעולה בקבוצה עם האנשים המתאימים (מבחינת יכולות וקשר אישי), יהיה לנו קל יותר להגיע לתוצאות. ולא רק זה, עצם כך שהגענו איתם לתוצאה, מאפשרת לנו לראות את התוצאה שלהם. וכך, אנחנו פתאום מודעים גם לכך שאנחנו היינו חלק ממנה.

קו מנחה 5: לפתח יכולות חדשות ולא צפויות

בהרבה מאוד מקרים, יש לנו הנחות מראש על התפקוד שלנו בתחומים שאנחנו כבר מכירים. תחומים שכבר התנסנו בהם. וחלק מההנחות האלה מתפקדות כאמונות מגבילות, שמראש שמות גבול ליכולת שלנו ולתוצאה שאנחנו יכולים להפיק ממנה.

בדיוק זו הסיבה שאם נלמד משהו חדש ושאין לנו ניסיון בו, נוכל לפרוץ את המחסום הדמיוני. להשיג יותר. להעריך את התוצאות הרבה יותר. ופתיחת המחסום הדמיוני כאן, תפתח גם את האמונות שלנו בתחומים אחרים.

זהו להיום. עכשיו אשמח לשמוע בתגובות שמתחת למאמר: האם יש דרכים נוספות שיצא לך להשתמש בהן וחיזקו את ההערכה העצמית שלך?

שיהיה לך המשך שבוע מעולה,
ליאור