היי,
בשבוע שעבר דיברנו על 3 היכולות שיגרמו לכם להיות שווים יותר בשוק התעסוקה, בצל הבינה המלאכותית שמתפתחת סביבנו. היום, נענה על שאלה בנושא ביישנות ששאלה רבקה: כשאני באה לדבר עם מישהו גם אם הוא מחיי היומיום שלי אני מתבייש ומסמיק. איך להפסיק?
על ביישנות והרגלים אחרים
אחד הדברים שאנשים לא יודעים עליי הוא שבבסיס האישיות שלי אני דווקא טיפוס ביישן. אפילו מופנם. מהסוג שדווקא נהנה להיות לבד. רק שבמהלך השנים, פיתחתי גמישות התנהגותית מסוימת: להיות מדי פעם גם מוחצן, אם כי לא בהגזמה. ולא, זה לא היה קל.
למה שאעשה דבר כזה? לא עדיף שאישאר "מי שאני"? ולמה בכלל להשתנות עבור אחרים? כל אלה שאלות לעניין. והתשובה פשוטה: התכונות שלנו הן לא מי שאנחנו. הן הרגלים שהשתרשו. דברים שעשינו שוב ושוב עד שנהיה קל להפוך אותן לחלק מהזהות שלנו.
רק שהזהות שלנו מתפתחת עם השנים. למשל, בתור ילדים בני 6 חלק מההגדרה של מי שאנחנו הייתה "לא נהגים". בתור אנשים בוגרים, אנחנו מסוגלים לנהוג. ואם אנחנו עושים את זה מספיק, זה יכול להפוך לחלק ממי שאנחנו. רק שזה, לא משנה את מי שאנחנו.
הדבר היחידי שזה משנה, זה את הדברים שאנחנו יכולים לעשות. מוסיף לנו עוד דרך תגובה. וזה, יכול לשדרג את המטרות שלנו. לאפשר להצליח להגיע לתוצאות שלא הגענו אליהן קודם. וזו הרי המהות של התפתחות אישית – לפתח את מי שאנחנו כדי להשיג את המטרות שלנו.
איך הופכים להיות פחות ביישנים?
הרבה יותר קל להגיד את זה מאשר לעשות את זה. זה לא שאגיד לכם שעדיף להיות לא ביישנים או לא מופנמים וזהו, תפתחו בקריירה כמרצים כריזמטיים. רק שכל שינוי מתחיל מאיפה שהוא. ממישהו שזרע את המחשבה שאפשר. ואז מבחירה להתנסות. והמון עשייה.
השאלה היא מאיפה מתחילים. איך יוצאים למסע לפירוק הביישנות? ודווקא יש תשובה לשאלה הזו. ליתר דיוק, 3 שינויים חשיבתיים שיחסנו אותנו בהדרגה נגד הביישנות:
חיסון לביישנות 1: מפסיקים להתייחס לעצמנו כביישנים
אחד החוקים הראשיים בשכנוע הוא שכשחוזרים על "סיפור" מסוים (שמבוסס על המציאות) מספיק פעמים, מתחילים להאמין בו. אז כן, אני יודע, חוויתם סיטואציות שבהן התנהגתם בביישנות. אפילו לא מעט פעמים. רק שאלו תוצאות שהיו לכם בעבר.
אם נלמד להתנהג אחרת ונתרגל את זה מספיק, יהיו לנו תוצאות אחרות. ואם נתמיד בתרגול, יהיו לנו יכולות אחרות שיכולות לשדרג את הזהות שלנו. כבר לא נהיה "ביישנים". רק שכדי שנוכל לעשות את זה, רצוי שנפסיק לספר לעצמנו בראש ש"אנחנו ביישנים".
איך לעשות את זה בצורה יעילה? טריק NLP מעולה לזה טמון בשינוי צורת הביטוי. במקום "אני ביישנית" או "ביישן" בואו נלך על "עד עכשיו הייתי ביישנית/ביישן". ככה, זה לא יהיה שקר עצמי. ומצד שני, הביטוי "עד עכשיו" פותח פתח למצב שעשוי להיות אחר.
אני יודע, חזרה על מילים בראש שלנו אולי לא תיצור את השינוי. רק שהיא "תשחרר את הצנצנת". כדי שביום שנרצה לפתוח את הראש ונלמד מה לעשות אחרת, יהיה לנו הרבה יותר קל. וכן, זה יהיה הרבה יותר קל. רק שצריך לעשות את זה תקופה. נניח כמה שבועות.
חיסון לביישנות 2: מתחילים להאמין ביכולת שלנו להשתפר
המון אנשים מאמינים שיש תכונות שפשוט נולדנו איתן. ביישנות היא אחת מהן. רק שבפועל, יש מעט מאוד תכונות שבאמת הוכחו באופן חד משמעי שהן מולדות ואי אפשר לשנות אותן. על אחת כמה וכמה כשמדובר בתכונות אופי.
החברה מאפשרת לנו להרגיש בנוח עם חוסר היכולת. לדוגמה, מוכנים להחליק לנו קושי במקצועות ריאליים כי אנחנו "הומניים". או להיפך. כשבפועל יכול להיות שאם היו לנו מורים טובים במקצועות הריאליים, שבאמת היה אכפת להם שנשתפר, יכולנו להיות גם "ריאליים".
מידת החברותיות שלנו היא גם יכולת שכזו. והחברה מוכנה לתייג אותנו כ"ביישנים" ולתת לנו לצאת ידי חובה. כי זה בסדר להיות כאלה. ולמה מי אנחנו שנשפוט. ובאמת אין מה לשפוט. אלא אם מתחשק לאדם להפסיק להיות כזה ולהשתפר. ואז, זו לגמרי זכותו.
הדרך להאמין ביכולת שלנו להשתנות, נעוצה באמונה שלנו שאנחנו יכולים להשתפר בכלליות. כי "ביישנות" או "חברותיות" הן רק דוגמאות לשינוי שכזה. רק שאם נוכיח לעצמנו שאנחנו יכולים להשתנות בכלליות, תתחזק האמונה הכללית שלנו שאנחנו יכולים להשתנות. וזו, כבר נקודת התחלה.
איך לעשות את זה בצורה יעילה? מוצאים משהו שלא נשמע לנו תלוש מהמציאות שאנחנו יכולים לעשות. רק שזה צריך להיות משהו שלא עשינו קודם. ואז לומדים אותו. דרך אחת יכולה להיות בקורס או בסדנה שבהם ילמדו ויתרגלו אותנו ביכולת חדשה.
דרך אחרת, לא פחות מעניינת, יכולה להיות באמצעות יצירת הרגלים זעירים. צורת למידה של הרגלים שבנויה משלבים כל כך קטנים שהמוח שלנו דוחף אותנו להתפתח בלמידה. מסקרן איך עושים את זה? זה המאמר עבורכם: איך לפתח הרגלים זעירים?
חיסון לביישנות 3: מפסיקים להגדיר דיבור כהפרעה לשיחה
אנחנו לא אוהבים שמפריעים לנו. אף אחד לא אוהב שמפריעים לו. בטח לא כשהוא מדבר. רק שכשזה מגיע לביישנים, הם תמיד נתקעים מול אלו שלא מפסיקים לדבר. ולא יודעים מתי הזמן הנכון להשתלב בשיחה. בעיקר כדי שלא יחשבו עליהם ככאלה שמפריעים.
אף אחד לא אוהב כשחושבים עליו דברים שליליים. רק שלא בכל פעם שאנחנו משתלבים בשיחה אנחנו מפריעים. ואם נחכה לזמן שבו אחרים יפסיקו לדבר ויצרו מספיק שקט שיהיה לנו קל להשתלב… נצטרך לחכות לנצח. כמו שקורה לנו הרבה פעמים.
איך לעשות את זה בצורה יעילה? קודם כל מבינים שלא בכל פעם שמישהו מדבר הוא מפריע. בעיקר לא כשיש לו משהו להגיד שתורם לשיחה או מקדם אותה. והעניין יותר דומה לילד קטן שמנסה ללמוד את הטיימינג לעלות על המדרגות הנעות.
הרעיון הוא לזהות את הזמן המתאים. לא בהכרח הזמן שאף אחד לא מדבר בו בשיחה. כי בשיחה, בדרך כלל יש זרימה של מידע ולא אוסף של שתיקות. רמז: אנשים אפילו מעדיפים לדבר שטויות רק כדי שלא תהיה שתיקה מביכה. אז צריך פשוט לזהות את הטיימינג.
אם בא לכם אגב, לקרוא איך לזהות את הטיימינג הזה ולנצל אותו, אני ממליץ בחום על המאמר הבא: איך להשתלב בשיחה כשיש לך מה להגיד?
נקודה חשובה לסיכום
ככל שפירוק דפוסי החשיבה שגורמים לנו להיות ביישנים חשוב, חשוב עוד יותר ללמוד מה לעשות מאותה הנקודה והלאה. כי אם נפסיק להיות ביישנים ולא נדע איך לפתוח שיחה ואפילו איך להפוך שיחה למרתקת זה לא יקדם אותנו.
על אחת כמה וכמה אם נרצה להפוך טיפה יותר למרכז החבורה. לא בהכרח לכריזמטיים, אלא לכאלה שמתחשבים יותר בדעתם. והקטע המצחיק? יש מאמרים על כל אחד מהדברים האלה בבלוג הזה. פתוחים ללא תשלום. רק לשבת, לקרוא ואז לתרגל. וזה, יעזור לנו בצורה משמעותית להפחית את הביישנות.
שיהיה לך המשך שבוע מעולה,
ליאור