מהן 7 הטעויות ש(כמעט) כולם עושים עם אנשים זרים ופוגעות להם בכריזמה?

היי,

לפני שבועיים הסברתי בסרטון וידאו איך להפסיק להתעצבן בזמן אמת. היום, נענה על שאלתו של עידן, קורא ותיק בבלוג ה-NLP שלנו: אני מרגיש שאני מפספס המון הזדמנויות בגלל שאני לא מדבר עם אנשים זרים. יש לך טיפים מה לעשות ולא לעשות כשמדברים עם אדם חדש?

לרוב לא מורגש, עד ש…

במהלך חיי היום יום, אנחנו לא נחשפים להמון אנשים חדשים. רוב הזמן, אנחנו מתנהלים במסלולים די קבועים. עבודה, לאסוף את הילדים מהגן, לחזור הביתה. אולי לצאת לאן שהוא עם חברים. רק שזה, לא מכניס יותר מדי אנשים חדשים לחיים שלנו.

זה לא רע ברוב המקרים. אחרי הכל, זה מאפשר לנו לפתח את מערכות היחסים הקיימות שלנו. והכל יכול להתקיים כרגיל בנקודה הזו. אלא אם יש לנו סיבות טובות לפתח מערכות יחסים חדשות (לא בהכרח זוגיות) שיכולות לקדם אותנו בכל מני תחומי חיים.

אז, אנחנו פתאום מגלים עד כמה שאנחנו לא מיומנים בפתיחת שיחה עם אדם זר. אנחנו נתקעים. מנסים לרוץ קדימה. וזה יוצר (לפחות עבור רובנו), שיחות מאוד מביכות. והקטע המצחיק הוא, שזה לא חייב להיות ככה.

ממה כל זה נובע?

במהלך כל חיינו אנחנו עוברים תהליך של גיבוש האישיות שלנו. אנחנו עושים את זה על ידי השוואה לאנשים שדומים לנו (או למי שנרצה להיות) ולאנשים ששונים מאתנו (או ממי שאנחנו רוצים להתרחק). כך, אנחנו יודעים בדיוק מי אנחנו ומי אנחנו לא. עד כאן, טבעי והגיוני.

רק שההשוואה הזו לאחרים אינה נעצרת שם. אנחנו לא רק בודקים ככה מי אנחנו. אנחנו גם יודעים בשיטה הזו למי יהיה לנו קל להתחבר – לדומים לנו. וממי כדאי להתרחק – מהשונים מאתנו. הרי הדומים הם כמונו, אז אפשר לסמוך עליהם. והשונים הם זרים, צריך לחשוד בהם.

אלא אם חונכנו אחרת, בצורה יוצאת דופן, זה המצב הנתון. וברגע שאנחנו מגדירים לעצמנו כי אדם מסוים הוא זר. פתאום אנחנו לא יודעים איך לתקשר אתו. הוא שונה מאתנו. כוונותיו חשודות. ולא עובר לנו שום משפט הגיוני שנוכל להגיד לו, מבלי להרגיש מוזרים.

הטעויות שרובנו הגדול עושה בשיחה עם זרים

על מנת לפתוח שיחה עם אדם זר שיכולה להפוך לקשר עסקי, זוגי או חברי, עלינו להתנהל מעט אחרת מהרגיל שלנו. אחרת, ועם זאת, לא בצורה שהיא "לא אנחנו". פשוט לעשות דברים שאנחנו לא שמים לב אליהם ואנחנו עושים עם חברים. ועם זרים, אנחנו שוכחים לעשות.

במהלך 17 השנים האחרונות יצא לי לעבוד לא מעט עם אנשים שנתקעים בדיוק בנקודה הזו. אלו הן 7 הטעויות הנפוצות שרוב האנשים עושה בשיחה עם אנשים זרים ופוגעים לו בכריזמה השיחתית (וכמובן, מה לעשות כדי לשנות את המצב):

טעות 1: להניח שהם זרים

עצם ההנחה שאדם הוא זר, אוטומטית תוקעת אותנו. ולמה? כי עם חברים כבר יש לנו נושאי שיחה משותפים. ואנחנו לא רגילים לשוחח עם זרים, אלא אם יש לנו מטרה בשיחה. אם הייתי מבקש ממך לבקש משהו מאנשים, היה ברור לך מה המשפט הראשון שלך.

רק שכשאנחנו לא מציבים מטרה בתחילת השיחה איתם, אנחנו לא יודעים מה להגיד. ולכן, כדי לדעת על מה לדבר איתם, עלינו רק לחשוב מה מטרת השיחה שלנו עומדת להיות. ולא, זה לא חייב להיות מכירות. או שכנוע. זה יכול להיות גם "שיחה כיפית". או "להכיר אותם".

ברגע שהגדרנו את זה לעצמנו, התת מודע שלנו מוצא לנו מה להגיד. ואלה דברים שקשורים למטרה שלנו. דברים שקשורים לשיחה. דברים שקשורים גם למי שאנחנו. ובדיוק כמו בניווט, אם אנחנו יודעים לאן נרצה להגיע, נדע גם איך לבחור את הדרך הטובה ביותר לשם.

טעות 2: חוסר קשר עין

במצב טבעי, אנחנו בורחים מקשר עין עם זרים. המעלית היא הדוגמה האידיאלית. במקום ליצור קשר עין עם אנשים חדשים, תמיד נעדיף לברוח עם העיניים לכל מקום אחר. לספור את הקומות שזזות. לקרוא משהו בטלפון. ואפילו את הלוח הקטן בצד עם הוראות הבטיחות.

רק שאם כבר התחלנו שיחה עם אדם, יש משהו מאוד מעליב בחוסר קשר עין. במיוחד, אם זה מסיט אותנו להסתכל על הטלפון, השעון או הצדדים כל הזמן. המסר שעובר הוא שהם לא מעניינים אותנו. וכן, אפילו שזו לא הייתה הכוונה שלנו בחלק גודל מהמקרים.

מחקרים מצאו שקשר עין במשך 3 שניות (עם כל אדם שמדבר אתנו), יכול לחזק את תחושת הקרבה שלהם אלינו. ממש ליצור חיבור מתוך תחושה שקיבלו יחס אישי. ובינינו, גם אנחנו היינו רוצים שיתנו לנו יותר יחס בשיחות שלנו. אז הנה, קצת יותר קשר עין.

טעות 3: עודף קשר עין

עם כל מה שכתבתי בסעיף הקודם, יש לי גם טיפה הסתייגות. צריך לדעת איך ליצור קשר עין. אסור לנעוץ מבט כשכל הגוף נוטה קדימה, העיניים פקוחות לרווחה במבט חודר וקבוע. ככה יושבים רוצחים סדרתיים. אלא אם זה המסר הרצוי ואז סבבה.

רק שאם אנחנו נורמליים, נבין שהשאיפה שלנו היא לשבת בצורה נינוחה. להסתכל על האדם שמולנו כמו שאנחנו מסתכלים על כל דבר אחר בחדר. רק שאנחנו מסתכלים על העיניים שלהם למשך מספר שניות. ואז, חשוב מאוד לשבור את קשר העין לשנייה או 2.

זה קצת דומה לנשימה ונשיפה. אי אפשר רק לנשום אוויר פנימה. צריך גם רגע לפרוק את האוויר לפני שממשיכים. אותו הדבר עם קשר העין שלנו. מדי פעם להסתכל הצידה לרגע. ואז לחזור לשמור על קשר העין. זה משפר את קשר העין בכמה רמות.

טעות 4: לא לזכור את השם שלהם

בצורה מפתיעה, הרבה אנשים מפספסים את ההצגה העצמית של האדם שמולם. בעיקר כי היו עסוקים במחשבה כזו או אחרת בראשם. ואז, הם לא באמת זוכרים מה השם של האדם שמולם. ומנסים להימנע מלהסגיר את זה. זו טעות ענקית.

השם שלנו הוא חלק ממי שאנחנו. חלקנו אוהבים את השם המלא שלנו. חלקנו התרגלנו לשם החיבה שלנו. רק שזו הדרך שלנו לדעת שאנשים מדברים אתנו. ואם משתמשים בשם שבו הצגנו את עצמנו במהלך השיחה, זה נותן לנו תחושה של יחס אישי.

כדי לזכור את השם, יש לי המלצה חמה: בזמן השיחה, רצוי לשלב את השם שלהם כמה שיותר פעמים בדברים שלנו. למשל "אתה שומע, יוסף, זו הסיבה שבגללה חשוב לזכור שמות". או "הדבר שהכי חשוב, נחמה, הוא לקרוא את הדוגמאות שממחישות איך לעשות את זה".

טעות 5: לדבר יותר מדי על עצמנו

בזמנים של מבוכה, יש לנו את הנטייה לחזור לדברים שאנחנו מבינים בהם. או יותר בספציפיות, לדבר על עצמנו. הרי בזה אנחנו מבינים. רק שאדם שמדבר כל הזמן על עצמו, נתפש כשחצן וכממוקד מדי בעצמו.

אם גם ככה אנחנו נבוכים ולא יודעים על מה לדבר, יש טריק יותר יעיל שנוכל ליישם – לגרום להם לדבר על עצמם. איך נעשה את זה? נשלב. נתחיל לדבר על משהו שקרה לנו נניח. ואז, נשאל אותם מה לדעתם היינו אמורים לעשות. או מה הם היו עושים אחרת.

עצם זה ששאלנו אותם לדעתם, אוטומטית נותן לנו נקודות. גם כי עכשיו הם גם חלק פעיל בשיחה. וגם כי הוכחנו להם שהם מעניינים אותנו. ומה הסיבה שהם ישתפו אתנו פעולה? עצם כך שאנחנו שיתפנו קודם, מאפשר להם להרגיש בנוח לשתף בחזרה.

טעות 6: יש דברים שעדיף שלא נדבר עליהם

כן, אני יודע. באינסטינקט יש לנו נושאים שהיינו מדברים עליהם עם חברים. רק שאנחנו מדברים פה עם אנשים זרים. ולא נוכל להניח שהדעות שלהם דומות לשלנו. אני גם לא אומר שאנחנו צריכים לשנות את הדעות שלנו עבור אחרים. פשוט חבל לשרוף שיחה בהתחלה שלה.

למה? כי לא כל האנשים הזרים שנרצה לפתוח איתם זרים אמורים להיות חברים שלנו ליציאה. או בני זוג. יש גם אנשים שנשמח להכיר כקשרים טובים. כאלה שיפתחו עבורנו דלתות. כאלה שנוכל לעזור להם במשהו חשוב, אם יצטרכו. כמו מעסיק פוטנציאלי, לקוח או משקיע למשל.

ראשי התיבות שיעזרו לנו פה הם שפ"ך הד"מ (כי מכשפ"ה ד' זה מוזר). אלה נושאים שנעדיף שלא לשלב בשיחה עם אדם זר לחלוטין: שואה, פוליטיקה, כדורגל, הורים, דת ומין. כל אחד מהם יכול להיות מוקש שיחתי. ולכן, נעדיף לדבר על נושאים אחרים.

טעות 7: לא לדעת מתי לחתוך את השיחה

אם יש משהו שאני תמיד מדגיש בקורסי ה-NLP שלנו הוא את עניין התחושה. התחושה שנצרבת לנו במוח, ליתר דיוק. זו, שעולה כשחושבים עלינו אחר כך. והתחושה הזו, לא בהכרח קשורה לתחושה הכללית שהייתה במהלך השיחה.

כולנו יכולים להיזכר בראיון עבודה, שיחת מכירה או דייט שהלכו לנו ממש טוב. רק שמשום מה, לא היתה לזה המשכיות. הצד השני, לא זכר את זה בצורה חיובית. ולמה? כי הפגישה הסתיימה הרבה אחרי התחושה החיובית. לרוב, כשהיא הפכה לקצת מביכה ומוזרה.

החוק פה פשוט: אנשים תמיד יזכרו אותנו בהתאם לתחושה האחרונה שהרגישו כלפינו בסיטואציה. כך שאם מיצינו אותה, הגענו למקסימום שיכולנו ועדיין כיף… זה הזמן לחתוך בנימוס. להציע לשמור על קשר. ולהתחיל את הפגישה הבאה בדיוק מאותה תחושה שסיימנו.

עכשיו, אשמח לשמוע בתגובות שמתחת למאמר: מה דעתך על המאמר? האם יש טעויות נוספות שהיית רוצה להוסיף לרשימה?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור

נ.ב. נשארו עוד מספר מקומות פנויים בקורס ההכשרה שלנו ב-NLP שמתחיל ביום רביעי, ה-25 למרץ. מכיוון שהכיתה מכילה רק 16 משתתפים וכבר נרשמו אנשים, אני ממליץ בחום לשריין את מקומך בתוכו. אם רצית כמובן לבוא ללמוד NLP אצלנו ולא החלטת עדיין מתי.

מחיר הקורס אגב, עומד לעלות במחזור הבא. כך שאם בא לך לקבל את כל המידע על מסלולי הלימוד, ניתן לדבר עכשיו עם קובי, יועץ הלימודים שלנו, במספר הטלפון 03-7445197. הוא ישמח להסביר על הקורס וכמובן, לשריין את מקומך בקורס, כדי לא לפספס את ההזדמנות.