היי,
בפעם הקודמת הסברתי מהי הפעולה הפשוטה שתגרום לנו לזכור שעשינו משהו ולא להצטרך לבדוק שוב. היום, רציתי לענות על שאלתה של סבינה, קוראת חדשה של הבלוג, ששאלה: איך אפשר לשלוט בעצמי יותר כשאני צריכה לקבל החלטה ואני מאוד מאוד נסערת רגשית?
מה הקשר בין פסיכופתים לקבלת החלטות?
פרופ' קווין דאטון הוא טיפוס מאוד מעניין. פסיכולוג וסופר שהתמחה בפסיכופתים ובדרכים שבהם הם עשויים להיות יעילים לחברה. עכשיו, אני יודע מה עובר לרוב האנשים בראש. פסיכופתים? זה לא האלה שרוצחים אנשים כל הזמן?
ובכן, יש גם כאלה. רק שיש גם לא מעט פסיכופטים שאובחנו על ידי בעלי מקצוע ודווקא מצליחים להשתלב בחברה לא רע. ולא, הם לא עומדים בהכרח לרצוח מישהו. ולא, אבחון עצמי זו לא שיטה. כן, גם אם הרבה אנשים אומרים על מישהו שהוא פסיכופת.
אז מה מאפיין פסיכופת אמתי? על פי ההגדרות המקובלות, פסיכופת הוא אדם שבדרך כלל נוטה להיות אנטי-חברתי ולחוש מעט מאוד חיבור רגשי לאחרים. אין לו אשמה או חרטה על בחירות שביצע. ולעתים קרובות הוא נוטה להיות מאוד אגואיסט, נועז וחסר עכבות.
בניגוד לדעה הרווחת, לפסיכופטים יש נטייה דווקא למשוך אליהם אנשים. הם מסוגלים לשדר חברותיות מאוד גבוהה כשהם רוצים. לפעמים על סף המגנטיות הכריזמטית. וזה לא מפתיע, כי מדובר באדם נועז וחסר עכבות שמסוגל להיות מאוד חברותי כשהוא רוצה בכך.
פסיכופת מתפקד הוא פסיכופת שלמד לתפקד בחברה. להשתמש ביכולותיו ביעילות. בניגוד לרוצחים הפסיכופתים למשל. רק שפסיכופת מתפקד הוא מכונת קבלת ההחלטות המושלמת. לא פועל מתוך מניעים רגשיים. מסוגל לחשוב על טובת הכלל. ושם, זה דווקא מעניין.
מבחן הפסיכופתים של דאטון
עד כאן, הכל טוב ויפה. כי זה תיאורטי. ואפילו הסכמנו תיאורטית (לפחות באופן חלקי) שפסיכופתים מתפקדים יכולים להיות אחלה מנהיגים. רק שזה הכל בתיאוריה. ולכן, רציתי להביא את הדוגמה של פרופ' דאטון לקבלת החלטות של פסיכופת. רק לצורך ההמחשה.
תארו לעצמכם מצב שכזה וענו על השאלה: נניח שרכבת נוסעת על המסלול שלה במהירות. ובעוד רגע, תגיע לפיצול בדרך. בהמשך הדרך שלה נמצאים 5 אנשים שקשורים למסילה. מבלי יכולת להימלט. ובמסלול השני, קשור למסילה רק אדם אחד.
אם נניח שיש לידכם כפתור שמאפשר לכם להסיט את המסילה, כך שתהרוג את האדם הבודד שקשור למסילה במקום את החמישה, האם הייתם לוחצים על הכפתור? חשבו על זה והחליטו. במהירות. כי גם במציאות לא היה לכם באמת זמן לחשוב על זה.
עכשיו, תארו לעצמכם מצב קצת שונה במקומו: נניח שהרכבת נוסעת על המסלול שלה במהירות. ובעוד רגע תגיע לפיצול הדרך. בהמשך הדרך שלה נמצאים 5 אנשים קשורים מבלי שיוכלו להימלט. רק שעכשיו, אין כפתור.
עכשיו אנחנו עומדים בגשר מעל למסלול הרכבת. ולפנינו עומד אדם מאוד גדול פיזית. אחד, שאם נדחוף וייפול לפני הרכבת, היא תיעצר בזמן. הוא כמובן ייהרג, רק ש-5 האנשים יינצלו. האם הייתם דוחפים אותו?
מה שונה בין קבלת ההחלטות של רוב האנשים לזו של פסיכופת?
בסריקות מוחיות של אנשים רגילים וכאלה שאובחנו כפסיכופתים שנשאלו את 2 השאלות נמצאו הבדלים משמעותיים. לא בשאלה הראשונה כמובן. בשאלה הראשונה זה היה די זהה. רוב האנשים ענה את אותה התשובה. הם היו לוחצים. מוכנים לדרוס אחד כדי ש-5 יישרדו.
זה אולי לא כל כך יפה, נחמד ונעים לגרום לאדם למות. רק שלטובת הכלל, רוב האנשים היו מוכנים ללחוץ על הכפתור. בשאלה השנייה משהו השתנה. כשזה כבר לא "רק ללחוץ על כפתור". אלא ממש "לדחוף אדם למותו". שם, זה כבר משהו אחר.
למה אחר? כי אנחנו לא רוצים לחשוב שגרמנו ישירות למותו של אדם. יש הבדל משמעותי בין ללחוץ על כפתור מאשר להרוג בעצמנו אדם. ובסריקות המוחיות, האנשים הרגילים הגיבו בצורה הרבה יותר אינטנסיבית. והפסיכופתים? בדיוק כמו שהגיבו לשאלה הקודמת.
במילים אחרות, הפסיכופתים לא היו מסוגלים לחוש את החיבור הרגשי לאדם שנמצא לידם. מבחינתם, זו הייתה אותה הבחירה בדיוק. אם הבחירה היא בין אדם אחד מת לחמישה מתים, עדיף שהחמישה ישרדו. עבורם, זו הייתה סוגיה מתמטית פשוטה.
הסוד, הוא בדיוק בנקודת השבירה
לפעמים, קורים מצבים שבהם אנחנו צריכים לקבל החלטה ואנחנו מאוד עמוסים רגשית. כי אנחנו מאוהבים. כי אנחנו זועמים. כי אנחנו מאוד מאוכזבים. או כל עומס רגשי אחר. רק שבמצב שכזה, העומס הרגשי מסיח אותנו מקבלת ההחלטה.
רגע לפני, חשוב לציין שלרגשות יש תפקיד משמעותי בתפקודנו התקין. כן, גם ל"שליליים". כולל הכעס, השנאה והאכזבה. רק שברגע הבחירה, הם לא תמיד הכי נכונים עבורנו. ולעתים קרובות, הם אפילו גורמים לנו לבחור במשהו שבמצב אחר בחיים לא היינו בוחרים בו.
אז איך נוכל להגיע למצב שבו נוכל לרגע להתנתק מהסערה הרגשית ולקבל החלטה נקייה יותר? התשובה הפשוטה היא לשבור תבנית. שבירת תבנית בשפת ה-NLP היא הסחת דעת שקוטעת את רצף החשיבה של מישהו. ובכך, היא מסיחה את דעתו.
שבירת התבנית יכולה להיות קלילה לעתים. סתם שאלה ששואלים אותנו. או לקום להכין קפה. רק שפה, כשאנחנו מאוד עמוסים רגשית אנחנו צריכים שבירת תבנית רצינית יותר. ולצורך זה, נרצה לא רק לקטוע את צורת החשיבה אלא גם להוסיף לכך את שינוי היציבה והנשימה.
כאשר אנחנו מרגישים תחושה מסוימת, אנחנו נוטים לשבת (או לעמוד) בצורה מאוד מסוימת. לכעס יש את היציבה שלו. להתלהבות יש את היציבה שלה. לעייפות יש את שלה. וכך הלאה. רק שמה שמעניין הוא שאי אפשר להפריד ביניהן.
איך נוכל להתנתק רגשית לרגע כדי לקבל החלטות יותר בקלות?
מילטון אריקסון, אחד ממקורות ההשראה הגדולים של ה-NLP גילה משהו מאוד מעניין. מאוד קשה להרגיש עצובים כשאנחנו עומדים מתוחים וזקופים. באותה מידה, קשה גם להרגיש שמחה גדולה כשאנחנו שפופים והידיים שלנו שמוטות. עצם המחשבה על זה מצחיקה.
לכן, אם נשנה את היציבה שלנו ואת צורת ההתנהגות שלנו לאחת אחרת, ישתנה גם מצב הרוח שלנו אליה. מכיוון שאנחנו שואפים לצאת מהסערה הרגשית ולהתנתק לרגע מהרגש, עלינו לבחון איך אנחנו יושבים כשאנחנו שופטים משהו בצורה הגיונית.
וכאן בדיוק, אנחנו מגיעים לשינוי ההתנהגותי שאנחנו מחפשים: אם נשלב ידיים ונשען אחורה (כולל הצוואר והפנים) למספר שניות, משהו מעניין יחול בגוף שלנו. מעין התנתקות. כאילו שאנחנו עדיין חושבים על זה. רק בצורה שופטת ובוחנת. ולא כזו שמעורבת רגשית.
זו בדיוק היציבה, שבטעות מתייחסים אליה כ"שפת גוף סגורה" בקורסי שפת גוף שלא הספיקו להתעדכן. רק שבמקום שלא להקשיב, היא עושה משהו אחר. פשוט מנתקת רגשית. ומאפשרת לנו לבחור בצלילות מחשבתית.
ואם עדיין לא הצלחנו להתנתק עד הסוף, ניתן לעצור רגע. לקום להכין קפה. ממש ליצור הסחה גדולה יותר. ואז לחזור לשבת מראש בתוך הישיבה המחשבת הזו. אז, יהיה לנו קל יותר לקבל את ההחלטה. וגם אז, אני ממליץ בחום לקבל את ההחלטה ב-3 השניות הראשונות.
עכשיו, מסקרן אותי לשמוע: מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור
18 Responses
פסיכופת ויעיל לכלל זה אנטי תזה, פסיכופת יכול לחשוב על טובת הכלל בצורה הגיונית כל עוד היא תואמת את טובתו, כאשר לא- אזיי מר שיקלגרובר יספק את התשובה (אחד האנשים היעילים והמאורגנים בהיסטוריה לפחות בראשית דרכו ובהתאם להצלחתו לפחות בהקשר של השמדת 6 מיליון חפים מפשע- הוא מוכר כאדולף היטלר…)
השאלה שנותנת מקום לפרשנות היא מהי טובת הכלל. לדעת היטלר, כך כתב גם בספרו, ולדעה הרווחת באירופה באותה התקופה, השמדת היהודים הייתה פעולה לטובת הכלל. והעובדה היא, שרבים באירופה (כולל אזרחים מהשורה במדינות כמו בהונגריה, בצרפת וברומניה למשל) שיתפו איתו פעולה והאמינו בדרכיו.
מצד שני, עצם כך שהוא היה יעיל לתפישתו ולתפישת השותפים לדעותיו, לא הופכת אותו לאדם טוב שמשרת את כל האנושות.
כיון שאינך מזדהה כבעל השקפה יהודית אותנטית, זה מזעזע לקרוא את המשפטים השלווים שלך (כמעט אמרתי פסיכופתים) על היטלר. אם הייתי מזדהה כבעל השקפה יהודית, הייתי אומרת שאתה צודק, כי אין אפשרות לתת בידי אדם להחליט מהו טוב, ולכן יש תורה שמכוונת את האדם לדעת מה טוב ומה לא.
אני לא חייב להזדהות כבעל השקפה יהודית (ורק האל יודע מי מוסמך לקבוע עד כמה ההשקפה של אדם היא אותנטית או לא) כדי להבין מתי האדם שמולי משתמש באמונתו כדי לנסות להתנשא ולשפוט אחרים. אם את כל כך יהודיה ואותנטית, מה התורה אומרת לך על שיפוטיות כלפי אחרים או על הלבנת פניהם ברבים? האם קראת בכלל את מה שכתבתי לפני שהגבת את התגובה ה"מקסימה" שלך?
פספסת את הנקודה! פסיכופת לטובת הכלל רק שזה מתאים לו.
אני עניתי לתגובה הקודמת. כאן זה לא רלונטי
מדהים!! תודה רבה על השיתוף.
תודה 🙂
מעניין מאוד. למרות שאני חושב שפסיכופת לא היה דוחף את האיש. כמו שאמרת פסיכופת לא משאיר עקבות ואם הוא נתקל בסיטואציה שלא קשורה אליו ישירות הוא יעדיף לא להתערב. זאת אומרת שמספיק שהוא קשור לאחד מהחמישה אנשים אנשים שלמטה הוא היה דוחף את האיש
אני לא יודע בדיוק לתאר איך יגיב פסיכופת למצב שכזה ורק יודע שזה המצב שהם תיארו למשתתפים למחקר שלהם. מסתבר שאם זה המצב הנתון, הם היו דוחפים 🙂
לדעתי אין דבר כזה אדם פסיכופט. אנשים מתנהגים רגיל שטוב להם והגוף שלהם מתפקד כמו שצריך. יש דבר כזה אדם שלא אכל טוב, לא ישן טוב, לא מקבל מספיק ויטמנים ומינרלים, שותה אלכוהול, לוקח סמים וכו'.. אחרי כל הדברים האלה לא פלא שהוא מתחיל להתנהג לא בצורה רגילה. תמיד שבודקים לעומק מקרים בתקשורת של "פסיכופטים" מגלים שהבן אדם לקח סמים או משהו או שתה מלא אלכוהול או לא ישן כמה ימים וכו'…
לא בכל המקרים. עם זאת, לא כל אדם שלא אוכל טוב, לא ישן טוב, לא מקבל מספיק ויטמינים ומינרלים, שותה אלכוהול או לוקח סמים הופך לפסיכופת. בוודאי לא כזה שרוצח אנשים. 🙂
מדהים האם זה עובד רק במצבי קבלת החלטות או גם במצבי רוח ירודים כתוצאה מרגשות, כמובן?
גם וגם 🙂
קווין דאטון הוא לא חוקר מוערך בתחום, ובספרו וגם במחקריו הוא לא מפרט כיצד הוא מגדיר פסיכופתיה. ישנם מספר הגדרות לפסיכופתיה, ודאטון לא מפרט עם איזו מהם הנתונים שלו מזדהים.
אצל פסיכופתים נמצאו ליקויים תפקודיים משמעותיים באמיגדלה ובהקורטקס הפרה-פרונטלי הוונטרומדיאלי (vmPFC) – אנשים עם נזק מוחי באזור זה עיוורים בנוגע לעתיד, וההתנהגות שלהם היא אימפולסיבית ובלתי הולמת מבחינה חברתית.
הפסיכופת ידחוף את הנבדק לא בגלל שרגשות לא שולטות עליו, אלא בגלל שמצוקתו של האחר אינו מאפשר לו למידה אוורסיבית. הוא אינו לומד להימנע מהתנהגות שגורמת סבל לאחרים. על כן באמת סביר יותר שהפסיכופת ידחוף את איש אחד למטרת חמישה, אך לא מן הסיבות שקווין דאטון מציין.
עם זאת, אני מסכים שלפעמים אנחנו פשוט צריכים "לעשות דברים" כפי שהמאמר מנסה לטעון.
אני ממליץ לך להכיר את עצמך עם הספרות המקצועית – הדף בויקיפדיה, בפרט החלק שמדבר על נוירולוגיה הוא התחלה טובה.
גילוי נאות: אני עובד בבית הסוהר מעשיהו עם אוכלוסייה אנטי-חברתית.
היי,
במקרה יש לי את הספר הראשון של דאטון (אמנות השכנוע או פליפנוזה שיצא ב-2010) ושם הוא מגדיר בצורה מפורשת כיצד מאבחנים היום פסיכופתים באמצעות שאלוני PCL-R ו-PPI (עמודים 278-279) דרך ההבדלה בין אמפתיה קרה וחמה (כולל האזורים הספציפיים שכל אחת מהן מפעילה במוח, ראה עמוד 282) וההבדלים בין התגובות הנוירולוגיות במוחו של אדם רגיל לאלה של הפסיכופת על פי בדיקות fMRI (עמודים 283 והילך). הספר מתובל בדי הרבה מחקרים שביצעו המון חוקרים וקשה לי להאמין שאף אחד מהם הוא לא חוקר מוערך לטעמך.
עם זאת, אני לא אומר שאתה טועה, אלא שהפרשנות של דאטון היא אחת ושלך אחרת. יכול מאוד להיות שאתה מסתמך על מחקרים מתקדמים יותר מאלו שקראתי ומובאים בספר שלו ולכן הפרשנות שלך מדויקת יותר. הזווית שהבאת מאוד מעניינת. יש לך המלצה על חומר קריאה מעניין בנושא?
נכון, פסיכופתים מאובחנים באמצעות שאלון PCL-R, שאלון PPI הוא פחות אמין, במיוחד במסגרות פורנזיות, בשל היותו כלי למילוי עצמי שפתוח להטיות. קווין דאטון בספרו The Wisdom of Psychopaths טוען כי אנשים עם נטיות *פסיכופטיות* נוטים להימשך למספר מקצועות, שניתן ללמוד מהם, וכן הלאה. אך בספר זה שלו הוא לא מגדיר פסיכופתיה בצורה ברורה, כך שלא באמת ניתן להבין על אלו אנשים הוא מדבר.
ציון של 30 ומעלה בשאלון PCL-R מעיד על כך שאדם הוא פסיכופת. אם תקרא את רשימת הפריטים שנמצאת בשאלון, ועל כוח הניבוי של השאלון, אתה תבין מאוד מהר כי מדובר באנשים הרסניים כלפי עצמם והסביבה שלהם. לכן הקשר בין הטענות של דאטון לספרות המקצועית, הוא חסר אחיזה במציאות, או במקרה הטוב, פשוט מקרי.
האם אפשר ללמוד מפסיכופתים? בטח שאפשר ללמוד מהם דבר או שתיים, אבל קבלת החלטות נבונה זה לא אחד מהם. אני מסכים מאוד עם טענת המאמר שלפעמים צריך לעצור ולחשוב בהיגיון; אך אם פסיכופתים היו יכולים לעשות זאת, הם לא היו 31% מאוכלוסיית הכלא.
https://newrepublic.com/article/111087/wisdom-of-psychopaths-kevin-dutton
אם אתה מעוניין להבין את ההפרעה, הספר מסיכה של שפיות של הפסיכיאטר הרווי מ' קלקלי הוא התחלה טובה. ניתן להוריד גרסה חופשית של הספר מהדף בויקיפדיה.
קלקלי היה הראשון שהצליח לספק תיאורים קליניים וקוהרנטיים של ההפרעה תוך כדי תיאור של 15 מקרים בהם נתקל במהלך הקריירה שלו במוסדים סגורים ובתי חולים. העבודה שלו נחשבת לאבן יסוד בתחום.
תגובה מעולה. למדתי המון ובהחלט מתכוון לקרוא על הנושא יותר לעומק. תודה!