לגזור ולשמור: איך להיפטר מפחד קהל בזמן אמת באמצעות תרגיל אחד פשוט?

היי,

בשבוע שעבר, הסברתי מהו הדבר שרובנו שוכח לעשות בזמן התמודדות עם אדם מעצבן. היום, נענה על השאלה של אלירן (קורא חדש בבלוג) שייאלץ לדבר לראשונה בחייו לפני קהל השבוע: תן לנו טיפ NLP מה לעשות כשאנחנו מתחילים להילחץ רגע לפני עמידה מול קהל?

קופאת ובוערת

כל עוד לא אחשוב על זה, הכל יהיה בסדר. זה מה שהיא אמרה לעצמה בראש בכל מקרה. רק צריכה להתרכז בנושא. המצגת מוכנה. אני יודעת את החומר. הכל מתוקתק ומסודר. רק שאיפה שהוא, חלחלה המחשבה ההיא. המחשבה, שהיא יודעת שאסור לה לחשוב.

הדובר שלפניה בדיוק מסיים את דבריו. ניסתה להקשיב לדבריו בריכוז. רק שהמחשבה ההיא התחזקה ברקע. הדם אזל מפניה. שמעה את הנשימות שלה. כאילו שמישהו החליש את רעשי הרקע. ודפיקות הלב… אם זה ימשיך ככה, אלו יהיו האחרונות שתרגיש.

מחיאות הכפיים הוציאו אותה מהראש שלה. קולטת פתאום שהיא הבאה בתור. הדובר הציג אותה. הקהל מחא לה כפיים. ניסתה לחייך את החיוך המזויף הגדול ביותר שיכלה. ועלתה לבמה. מרגישה איך היא קופאת ובוערת בו זמנית. והמילים, החלו להתאדות מראשה.

קונפליקט הקריירה

אי אפשר לברוח מכך היום. אם לא ניתפש כמבינים בתחום העיסוק שלנו לא יקדמו אותנו. לא ירצו לרכוש מאתנו. לא ירצו להעסיק אותנו. וכאן בדיוק הקאצ'. כי אם ניתפש כמבינים, רוב הסיכויים שנצטרך להסביר את זה מול קהל. קטן או גדול.

רק שרוב האנשים מפחד מכך פחד מוות. בחלק מהסקרים, נמצא שאפילו יותר מהמוות. ופה, נמצא הקונפליקט. מעין מלחמה פנימית עם עצמנו. האם לעשות את הצעד הבא ולהתקדם מבחינת קריירה במחיר של עמידה מול קהל? או לראות איך אחרים יעשו זאת במקומנו?

עכשיו ברור לי שאם שנינו נמצאים כאן, כנראה שהבחירה שלנו ברורה מאליה. וזה גם אומר שנאלץ לעמוד מול הקהל במוקדם או במאוחר. לכן, חשוב לי לתת את הטיפ הבא. טיפ, שיעזור לכל אדם להרגיע את הפחד כשהוא מתרחש בזמן אמת. כשבאמת קריטי.

מרכז המיקוד

במהלך השנים האחרונות, ניגשים אליי לא מעט אנשים שרוצים שאעזור להם להתמודד נכון עם פחד קהל בעזרת כלי ה-NLP. הדבר המעניין הוא כזה: אצל כולם, הוא מתרחש בדיוק באותה צורה. והדרך שבה הם יוצרים אותו בזמן אמת, היא הבסיס לפירוק הפחד.

הם (כולם), בלי יוצא מהכלל, עסוקים במה שמתרחש בתוכם. עד כמה הם רועדים. עד כמה הם פוחדים. עד כמה הם מרגישים שחם להם. עד כמה לדעתם הקהל יאהב את מה שהם עומדים להגיד. ואם גם ככה נדמה להם שדברים עומדים להשתבש, עכשיו הם בטוחים.

והקטע המצחיק, הוא שאחר כך, כל עוד הם דיברו על נושא שהם מבינים בו – הקהל לא שם לב. כלום. לא שמעו רעידות בקול. לא ראו את הברכיים נוקשות. לא שמו לב שהסמקנו מרוב חום. ואפילו לגמגום קטן או אחר. רק שבתוך הראש שלנו זה היה עצום. כי בזה התמקדנו.

איך להפחית פחד קהל בצורה משמעותית בזמן אמת?

מכיוון שמיקוד עצמי בתחושות ובמחשבות שלנו הם אלה שמעצימים את הפחד, נרצה לשנות את המיקוד שלנו. לשים לב למידע שמגיע מחוץ לנו. וכאן, זה נהיה אפילו יותר מעניין. כי אם נתמקד החוצה, נוכל לחזור להתמקד במצגת שלנו ולהגיב בצורה יעילה יותר לשאלות מהקהל.

אז איך נעשה את זה? מאוד פשוט. עצם כך שנמקד את עצמנו במידע שאנחנו קולטים מהחושים שלנו כשהם מופנים כלפי חוץ, מונע מאתנו לחשוב מחשבות מציקות. ועצם המיקוד החיצוני, מאפשר לנו להמשיך להגיב למציאות כך שאנחנו יותר יעילים.

כדי לעשות זאת בזמן אמת, נוכל להשתמש בתרגיל הבא:

בשלב הראשון, נשים לב ל-3 דברים שאנחנו רואים ופשוט נציין זאת בראשנו. נניח, אם אנחנו רואים עמוד לבן, נגיד בראשנו "עמוד לבן". לאחר מכן, נשים לב ל-3 דברים שאנחנו שומעים. ולבסוף, נשים לב ל-3 דברים שאנחנו מרגישים מבחוץ (לא תחושות).

לדוגמה, זה יכול להישמע כמו "עמוד לבן, לפטופ שחור ושולחן מעץ. צליל המזגן, משה מדבר וצליל הגשם מבחוץ. תחושת הקור של המזגן, תחושת החולצה על הגוף והיובש של כף היד שלי". וכן, אפשרי (ואף רצוי) לעשות את זה בראש ולא בקול.

בשלב השני, נעשה את אותו הדבר בדיוק, רק שעכשיו נציין בראשנו 2 דברים מכל אחד מהחושים: 2 דברים שאנחנו רואים, 2 דברים שאנחנו שומעים ו-2 דברים שאנחנו מרגישים מבחוץ (לא תחושה פנימית או רגש).

בשלב השלישי, נעשה את אותו הדבר בדיוק, רק שעכשיו נציין דבר אחד מכל חוש: דבר אחד שאנחנו רואים, אחד שאנחנו שומעים ואחד שאנחנו מרגישים מחוץ לנו שאינו רגש או תחושה פנימית.

בשלב זה, כבר נרגיש את המיקוד שלנו מתחדד. נסתכל על המצגת והדפים שהכנו לעצמנו, ניתן בהם מבט מרפרף ונתחיל להעביר את המידע. והכי חשוב: לזכור שאם הגענו מוכנים עם הידע, עלינו רק להעביר אותו. הרי זה ידע שאנחנו אמורים לשלוט בו. וזה, כבר מקור לביטחון.

זהו להיום. עכשיו אשמח לשמוע: מה דעתך על המאמר?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור