היי,
בפעם הקודמת, הסברתי איך להתמודד עם ההתנגדות הבעייתית ביותר במכירות העסק בתקופה הזו – נדבר אחרי החגים. הפעם, רציתי להמשיך במסע שלנו בעקבות פיתוח הכריזמה שלנו. רק מזווית אחרת מהצפוי.
לשדר את הדבר הנכון
לפני מספר שבועות ישבתי עם חבר ותיק ששאל אותי שאלה שמרתקת רבים – "למה רוב האנשים שרוצים להיות כריזמטיים לא הופכים להיות כריזמטיים?". ולמרות שאני חושב שיש יותר אנשים כריזמטיים משאנחנו מתארים לעצמנו, רציתי לתת לו תשובה טובה.
זו שאלה מסקרנת. בהמון מקרים, אנחנו מתמגנטים לאנשים כריזמטיים עוד לפני שהם פתחו את הפה. וזה לא הבגדים שלהם. או המכונית שלהם. או הכסף שלהם. למרות שכל אחד מהם, אם מוצג בטוב טעם, בוודאי שאינו מזיק.
יש שם משהו, שקשה לפספס אותו מהשנייה הראשונה שרואים אותם. משהו בדרך שבה הם מניחים את הגוף שלהם. משהו בהבעות הפנים שלהם. משהו בדרך שבה הם מברכים אותנו לשלום או מזמינים אותנו להצטרף לשיחה.
רוב האנשים לא כאלה. על פניו… הם כן רוצים להיות כריזמטיים. בערך כמו שהם רוצים לזכות בלוטו. ומצפים שההתנהגות הישנה שלהם תיצור תוצאות חדשות. מצד שני, הם לא מתנהגים בצורה כריזמטית כשהם פוגשים אנשים חדשים.
וזה לא כל אחד מהדברים האלה לחוד. כי אז יכולנו לזייף את שפת הגוף ופשוט "לשחק בכאילו" שאנחנו כאלה. זה הכל ביחד. ולא סתם – שפת הגוף הזו, ביחד עם הבעות הפנים והשימוש שלהם בקול שלהם גורם לנו להתחבר אליהם.
כל אלה נגזרים מתוך הגישה שלנו. מתוך הדרך שבה אנחנו חושבים ומגיבים לעולם. וזה לא סתם נראה "כאילו" שבחיים של הכריזמטיים הכל מסתדר. הגישה שלהם לחיים מאפשרת להם לחיות חיים קלים יותר. ולא רק בגלל שנולדו עם כפית זהב בפה.
הכל טוב יפה, אבל במצב של היום?
בשנים האחרונות זה מרגיש שהתקופה קשה מתמיד. יוקר המחייה עולה. המשכורות לא עולות בצורה פרופורציונלית. ויש לנו גם מלחמות. ומשבר כלכלי כל שנתיים בערך. כל אלה בהחלט משפיעים על מצב הרוח של כולנו. וזה הכי מובן בעולם.
עם זאת, עדיין יש אנשים שמצליחים. אנשים שטוב להם. למרות המצב. למרות שלא הגיעו מ"בית מסודר". ולמרות שאפשר לפטור את ההצלחה שלהם ב"הם בטח מושחתים" או ב"זה רק עניין של זמן עד שזה יפסיק לעבוד להם", זה לא תמיד העניין.
אין לנו את המותרות להישבר. אין לנו אפשרות ב'. בטח שלא עכשיו. יש לנו משפחות. יש לנו תפקיד בעבודה. יש אנשים שתלויים בנו. וגם אם זה חלק מהדרך להיות כריזמטיים, זה רק רווח משני. כל אחד רוצה לשחרר את התחושה הלא נעימה ולהתחיל לחיות חיים קלים יותר.
לכן, עלינו להתחיל כבר היום לייצר שינוי בגישה שלנו לחיים. שינוי, שיחלחל עמוק לתת מודע שלנו ויעזור לנו להכווין אותו לשפר את המצב שלנו. ואם אפשר להתחיל כבר עכשיו – אפילו עדיף לעשות את זה.
איך ניצור שינוי בגישה שלנו לחיים?
כאשר אנו מעוניינים ליצור שינוי בגישה שלנו, עלינו להבין מה גורם לגישה שלנו להפוך לכזאת מבעוד מועד. אלו הן הדרכים הראשיות שבהן אנחנו גורמים לגישה שלנו להפוך לכזו שמקשה עלינו את החיים (ואילו דרכים פשוטות יעזרו לנו לנטרל אותן, כמובן):
1. צופים המון בחדשות ובעיקר בתכניות אקטואליה – במדינה שלנו, חשוב להישאר מעודכן בכל דבר שקורה. זה נכון. גם אני צרכן חדשות לא קטן. עם זאת, יש הבדל בין החדשות לפרשנות שלהן. בעיקר כשהפרשנות שלהן מראה לנו בעיקר מה רע בכל מה שקורה.
בתכניות האקטואליה הפרשניות (כולל חדשות הערב ומהדורות סופ"ש) נוטים להביא פרשנים. בעיקר כי יש פחות חדשות מהרצוי, אז צריך למלא זמן. ומכיוון שכך, הם ממלאים את התכניות בכל מני מנבאי שחורות וכאלה שמדברים על איך דברים עומדים להשתבש.
מכיוון שמהדורות החדשות מראש לא ממוקדות רוב הזמן בדברים טובים שקורים והפרשנים מראש מובאים להביע את דעתם השלילית, אנחנו בהדרגה מתחילים להתמקד בכל מה שרע או "דפוק" או "מקולקל" במציאות. ואז מפרשים את המציאות דרך הפריזמה הזאת.
המלצה אישית: אם חשוב לך להתעדכן מבלי לקבל את מנת השליליות המיותרת, הגיע הזמן להוריד את כמות הפעמים שאנחנו מתעדכנים בחדשות ביום. ואם כבר, אז לקרוא רק את כותרות החדשות בצורה מרפרפת. באמת שזה מספיק כדי להבין מה קרה.
2. מוקפים באנשים בעלי גישה שלילית לחיים – כאשר אדם מוקף באנשים שהגישה שלהם לחיים היא שלילית, קל לו לפתח גישה שלילית משלו. אחרי הכל, הוא מקבל חיזוקים חיוביים מסביב כל הזמן ומיישרים אתו קו.
הם ישר משתפים אותו בקישורים על דברים שדפוקים. שחס וחלילה לא יפספס את זה שמישהו מתנהג לא בסדר. ובתמונות סאטיריות שמציגות מישהו באופן נלעג. ובשיחות תמיד מדברים על משהו רע ועל זה שבברלין טוב יותר. אבל לא עוברים לשם. אחרת על מה יתלוננו.
וזה אם נתעלם מאנשים שהתחביב שלהם הוא לגרום לאחרים לרגשות אשמה. או משואבי אנרגיה. או מאנשים שרק אוהבים להתווכח על כל דבר בפייסבוק ומעיקים. והרשימה הזו יכולה רק לגדול אם נמשיך אותה.
המלצה אישית: הרבה חברים זה נחמד רק בפייסבוק. אפשר להסתפק בפחות חברים ולהפוך את כל השאר למכרים. במילים אחרות, אולי הגיע הזמן לשחרר קצת אנשים שליליים מהחיים שלנו ולמצוא כאלה שמעודדים אותנו להצליח יותר וגורמים לנו לחייך בכל שיחה איתם.
3. לוקחים דברים שלא קשורים אליהם ישירות ללב – זה בסדר אם זה מדאיג שערפו לכתב את הראש בעיראק. או שמעצבן שעורך דין בכיר כלשהו מעל בכספי לקוחותיו. מצד שני, צריך לקחת דברים בפרופורציות.
באיזה שהוא מקום הורגלנו לחשוב שהחדשות הלאומיות הן החדשות שלנו. ואנשים לוקחים דברים ללב. הופכים את הבעיות של האחרים לבעיות שלהם. בעיות שלא באמת קשורות אליהם. ושהם לא באמת יכולים להשפיע עליהם. סתם להרגיש תחושות שליליות כי אפשר.
בגדול, רוב הדברים האלה הם על תקן רכילות. משהו שמישהו סיפר לנו על מישהו וזה לא קשור אלינו. ואז תגיד לי מישהי שדאע"ש עוד שנייה כאן. אז מה. זה התפקיד של צה"ל והמשטרה לטפל בזה. זה לא שבקרוב תתחילי להסתובב עם אלה וכוכבי נינג'ה להגנה עצמית.
ובגלל זה לקחת דברים שכאלה באופן אישי זו גישה הרסנית: בגלל שאין לנו מה לעשות נגד זה, אנחנו מרגישים תסכול. בלבול. חוסר אונים. וזה רק מעצים את הגישה השלילית ולעתים אף ברמה שמפריעה לנו לבצע את מה שאנחנו אמורים בחיים.
המלצה אישית: רגע לפני רצף הלחץ, נוכל לשאול את 3 השאלות של סוקרטס להתמודדות עם רכילות: "האם זה אמת?", "האם זה דבר טוב?" ו"האם נחוץ לי לדעת על זה?". אם התשובה היא "לא" או לא חד משמעית על אחת מהם, כנראה שאין סיבה לקחת את זה ללב.
4. מניחים מראש כוונה שלילית אצל אחרים – יש משפט מפורסם שאומר כי אם הכלי היחיד בארגז הכלים שלך הוא פטיש, הכל נראה כמו משהו שצריך להכות בו. ואם ההנחה של אדם מראש היא שאחרים הם שליליים, זה אותו הדבר.
הרי אפשר לפרש את כל מה שקורה סביבנו בכל מני דרכים. ואם נבחר להסתכל על כל התנהגות דרך פילטר 'כוונה שלילית' נוכל לשער לעצמנו בצורה קונספירטיבית מה הכוונה השלילית של אותו אדם יכולה להיות. ודרך אותו הפילטר, נמשיך למצוא עוד הנחות.
ואז יהיה לנו קל לחשוב שזה העולם שלנו. דפוק. מקולקל. מושחת. והדור הנוכחי גרוע יותר מאלה שקדמו לו. ופעם הכל היה טוב. בעוד שזו רק חשיבה מעגלית שיוצרת עוד ועוד הסתכלות שלילית על המצב.
המלצה אישית: רגע לפני שחרצנו את כוונותיו של אדם נוכל לשאול את עצמנו "מה הכוונה החיובית שלו בקשר לזה?" ובאמת נחפש תשובה. קל למצוא אחת כשמחפשים אחת. וכשאנחנו מראש מניחים כוונה חיובית באחרים, קל יותר גם להתחבר אליהם.
5. מעריכים פופולאריות יותר מיעילות – כשאדם מניח כי ככל שאדם פופולארי יותר, הדברים שהוא עושה טובים יותר, הוא מתחיל להניח גם כי כמות תמיד תהיה עדיפה על איכות. וזה מתבטא בלא מעט דברים.
אנשי מקצוע שמתעצבנים על מישהי מהתחום שגורפת יותר לייקים רק כי היא מצטלמת כל הזמן בביקיני. מאמנים אישיים שמתעצבנים על מאמן בטלוויזיה כי הוא מתנהג בצורה לא מקצועית אבל מקבל סיקור. אמנים שמתעצבנים על הפרסום שבו זוכים ניצולי ריאליטי.
וזה נותן תחושה כי הטובים כבר לא מנצחים. כאילו האיכות הפסידה מזמן למנגנוני השיווק. כאילו זה המצב ואין מה לעשות בקשר אליו. כי אין כסף להופיע בטלוויזיה. ואין לי את הגוף לביקיני. או שאני לא ארד בחיים למקום כל כך נמוך כדי לזכות בפופולריות נראית לעין.
המלצה אישית: במקום בבחינה אינסופית של "מה כל השאר עושים?" אפשר להתחיל לחשוב "מה אפשר לעשות יותר טוב ממה שאני עושה היום?". וזה נכון כלפי לקוחות פוטנציאליים וקיימים. וזה נכון כלפי המשפחה. וזה נכון כלפי כל תחום בחיים. כי אפשר להצליח יותר.
זהו להיום. עכשיו מעניין אותי לשמוע: מה דעתך על המאמר ומה היית מוסיף אליו?
שיהיה לך יום מעולה והמשך חג שמח,
ליאור