היי,
בפעם הקודמת, הבאתי 3 טיפים שיעזרו לנו להתמיד בתרגול דברים שלמדנו. היום, נדבר על אחד מעקרונות השכנוע שרוב האנשים לא מכיר. ויותר חשוב מזה, נבין למה חשוב להתגבר על העיקרון הזה כדי להשיג את המטרות שלנו. ספוילר: אי אפשר להצליח בלי לעשות את זה.
ואני מזהיר מראש. זה לא עומד להיות מאמר קל. יש פה הרבה מאוד אמת לא נעימה. מהסוג שלאנשים יהיה קשה להתמודד איתה. רק שאם אדם מעוניין להצליח, הוא חייב להכיר באמת. ולהשתמש בה לטובתו. אם בא לך לקבל מאמר "מלטף" יותר, יש בבלוג 705 מאמרים אחרים.
ליפול, לקום ושוב ליפול
יש משהו שמשותף לכל האנשים שרוצים להגיע למטרות שלהם ולא מגיעים אליהן. כמו אלה שמתחילים דיאטה כל שני וחמישי ולא מצליחים לייצב את המשקל. או כאלה שבכל שבוע מתחילים פרויקט חדש שאמור להפוך אותם "הפעם" למיליונרים. והיד עוד נטויה.
הדבר שמשותף לכולם הוא לא שהם "לא מצליחנים" מטבעם. או שאין להם את מה שנדרש כדי להגיע לשם. ויש להם דווקא רצון להצליח להשיג את המטרות שלהם. אחרת לא היו יוצאים לדרך בכל פעם מחדש.
רק שמשום מה משהו תמיד מטרפד את ההגעה למטרות ברגע האחרון. כאילו שזה הגורל שלהם. כאילו שהחיים משפיעים עליהם ומונעים מהם להשיג את התוצאה הנכספת. חלקם מתייאשים. וזה מובן. לא קל להתחיל כל פעם מחדש. וחלקם נופלים וקמים בנחישות.
מהו עיקרון השכנוע שמצליח למכור לכולנו?
המפרסמים המצליחים בעולם מודעים לאחד מחוקי השכנוע החשובים ביותר. זה שעוזר להם לעבור את החשיבה הביקורתית של הרוב. כי זה עוקף איזו שהיא צרימה פנימית. כזו שהם לא מעוניינים להתמודד איתה. ופרסומת שבנויה בצורה הזו, תעבוד באחוזים מדהימים.
חוק השכנוע הזה (נקרא לו "חוק עקיפת האחריות האישית") אומר דבר אחד: אנשים יקבלו כל הסבר הגיוני חוץ מזה שבו הם צריכים לקחת אחריות על המצב שלהם. וככל שההסבר יאפשר להם לקחת פחות אחריות על המצב שלהם, הם יסכימו לקבל אותו יותר.
זה לא שהם לא הגיעו לתוצאות שלהם עד עכשיו בגללם. זו אמא שלהם שאמרה משהו. אמונות מגבילות. מערכת החינוך שהרסה לנו. הממשלה המרושעת. ה"הם" שהסתירו מאתנו שיטה שעובדת להם. רק לא האמת – שאנחנו לא עשינו את מה שהיינו אמורים לעשות.
הדוגמה הכי קלאסית היא עולם הדיאטות. בכל שבועיים יש דיאטה חדשה. פעם אחת, לא אוכלים אוכל לבן. פעם אחרת, לא אוכלים משומר ואוכלים בעיקר בשר. פעם אחרת, מתאימים אוכל לסוג דם. ובפעם נוספת, אוכלים כל 3 שעות כדי להמריץ את חילוף החומרים.
לכל שיטה יש אחוזי הצלחה. כמובן שיש. רק שהן לא הדבר שיגרום לנו להגיע לתוצאות. כי שינוי תזונה לא יגרום לנו להיות חטובים בצורה בריאה אם לא נעשה בדיוק 3 דברים שלא השתנו באלפי השנים האחרונות: לעשות ספורט, לאכול בצורה מאוזנת ולהפחית סטרס.
כל אדם שרוצה לרדת במשקל יודע את 3 אלה. אין מצב שלא. רק שאנחנו נעדיף (גם אני) להאמין שהבעיה היא אחרת. יותר עמוקה. טמונה באמת שלא הכרנו. רק כדי לא לחייב את עצמנו לעשות את מה שצריך – ספורט, אוכל מאוזן ולהפחית מלחץ חיי היום יום.
איך עיקרון עקיפת האחריות משפיע עלינו?
אני יודע שקצת מצחיק שמי שמדבר על הנושא הזה הוא מרצה ותיק ל-NLP. תחום שמתמחה בין השאר ב"פירוק אמונות מגבילות". מצד שני, הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה. אפילו אם הקולגות יכעסו. לא נורא. אני אסתדר.
מכיוון שאנחנו נעדיף לקבל כל הסבר לבעיה שלנו מלבד זה שבו אנחנו לוקחים אחריות, עלינו לעשות שינוי בחיים שלנו. שינוי אמתי. להפסיק לחפש אנשי מקצוע ש"ייקחו אותנו לשם". ללמוד כלים שיאפשרו לנו לקחת את עצמנו לאן שצריך. ולצאת לדרך.
חשוב להגיד שזה לא שאין אמונות מגבילות. רק שאמונה מגבילה בגדול היא מחשבה. מחשבה שאנחנו נותנים לה המון כוח. מאמינים שהיא מסוגלת לעצב את המציאות שלנו. וזה לא נכון. כי מחשבה חזקה בדיוק כמו הכוח שנותנים לה.
כשאנחנו מתחבאים מאחורי דפוסי החשיבה שלנו אנחנו לא מתקדמים. וזה נכון. החיים לא מושלמים. לחלק מהאנשים החיים היו דפוקים לגמרי באיזו שהיא נקודה. ויכול להיות שהנקודה הזו נמשכה או נמשכת המון זמן. אפילו הופכת לקו.
רק שבאמת יש לנו את היכולת לשלוט בתוצאות שלנו רק ברגע שנסתכל לאמת בעיניים. הבעיה היא לא "השיטה שלא עובדת". אלא שלא יישמנו את הדבר הפשוט, שידענו מראש שאנחנו אמורים לעשות, בצורה מלאה. כי קל יותר לכסת"ח. לעגל פינות. לוותר לעצמנו.
וזה ה"רק סיגריה אחת" בזמן הפסקת העישון בגלל העצבים. וזה ה"רק שוקולד אחד" בזמן ההקפדה על התזונה שלנו. וזה ה"רק לבדוק שניה מה הולך בפייסבוק/ וואצאפ/ וואטאבר" כשמנסים להיגמל מההרגל להפסיק להגיב בכל פעם שהטלפון שלנו מהבהב או מצפצף.
מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב?
קודם כל ולפני הכל חשוב להפסיק לתרץ. גם אם החיים שלך היו חרא (ויסלחו לי המנומסים), אפשר לבחור להתנהג אחרת. יש אנשים שעברו דברים קשים ממך ובחרו להצליח להשתנות. ומבטיח לך שזה היה להם קשה. והם התאמצו עד קריעה עצמית כדי להגיע לתוצאות שלהם.
הדבר השני שחשוב לעשות הוא להבין שזה לא אמור להיות קל. דברים קלים הם כאלה שעשינו הרבה והפכו להיות קלים. כל דבר בהתחלה דורש חשיבה בזמן ביצוע. זה מאט את הביצוע. זה מעיק. אנחנו מתים לעבור לשלב הבא. רק שאי אפשר להצליח בלי לעשות.
הדבר השלישי שחשוב לעשות הוא לעשות. ולטעות. וליפול. וללמוד מהטעויות. ולחזור בחזרה לעשות. ולהתחייב לעצמנו. כי ברור לנו שגם אלה שמרחמים עלינו, לא יעשו את זה עבורנו. וכי זאת הדרך היחידה להרוויח את ההערכה הפנימית שלנו.
אין קיצורי דרך. אין שיטות קסמים. אין ממרחים ושיקויים. יש רק עשייה. והקפדה על הליכה במסלול. ללא רחמים עצמיים. כי קשה גם לאלה שמקפידים. וכשאנחנו "מרחמים על עצמנו" ומרשים לעצמנו לסטות מהדרך, אנחנו רק מוותרים על עצמנו.
מוותרים על מי שאנחנו יכולים להיות. על התוצאות. ומתמכרים לתירוצים. ולמרות שאף אחד לא רוצה להודות בכך שהוא כזה, כולנו כאלה בנקודה כזו או אחרת. וכולנו יכולים לבחור שלא להיות כאלה. לקחת את זה צעד קדימה.
כי זו הדרך היחידה להרוויח את ההערכה העצמית שלנו. לבנות לעצמנו ביטחון עצמי. לחזק את מי שאנחנו. ואת היכולת שלנו להתמודד. לא דרך "תרגילי דמיון מודרך". אלא פשוט על ידי עשייה. התמקדות. והתחייבות לעצמנו. כי זו הדרך היחידה להיות מי שמגיע לנו להיות.
זהו להיום. עכשיו, אשמח לשמוע בתגובות מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור