היי,
בשבוע שעבר, הבאתי קטע וידאו מתוך קורס ה-NLP שמסביר למה אנשים שפחות חכמים ממך מצליחים למכור יותר ממך. השבוע, ניגע בנקודה קריטית שרוב האנשים לא מודעים אליה – ההרגלים הלא מודעים שמכשילים אותנו בדרך להצלחה שתמיד רצינו.
להוביל במירוץ האוגרים
בהתחלה היא לא שמה לב לזה. רק שמשהו בה נהיה עצבני. לא על ההורים כמובן. למרות שהייתה אצלם כרגע. האירוח היה מושלם. האוכל היה מעולה. רק שמשהו בה התגבר מבפנים. כמו כדור עופרת גדול ורוטט על הסרעפת שלה. מפריע לנשום. מעיק.
הדקות עברו וזה רק התחזק. לא היה לה ברור מה קרה. היא נפרדה מההורים בחיוך. השתדלה לא להסגיר דבר. ועדיין, זה ישב עליה. הפריע. למרות שהחיים שלה מושלמים למראית עין. וזה לא שינה את התחושה שלה. משהו לא בסדר.
הגוף שלה הסגיר את מה שהמוח ניסה להדחיק. לא טוב לה בתוך העולם המושלם. כמו האוגר הכי מוצלח שרץ על גלגל. מתקדמת במהירות לאותו המקום בדיוק. מדי פעם שואפת להצליח כמו הגדולים. כמו בני גילה שכבר עשו אקזיט. פרשו ממירוץ האוגרים.
היא נשבעה שהפעם זה יהיה אחרת. תצא לדרך. תכבוש את העולם. תמצא את הרעיון שיביא לה סוף סוף את המיליונים. ואז תוכל לחיות כמו שבאמת מגיע לה. תעלה תמונות באינסטגרם ממסעדות אקזוטיות בסוף העולם. ותוכל לנוח מאושרת. רק שאז התחיל שבוע נוסף.
לרוץ דרך גומייה
ישנן 2 תפישות מובילות במחקרי האושר. הראשונה, מכוונת אותנו להיות מאושרים יותר מההישגים שלנו. מהחיים שלנו. ממה שכבר יש לנו. השנייה, מכוונת אותנו לשאוף להשיג יותר כל הזמן. להצליח יותר. להגשים את עצמנו יותר.
רק ש-2 התפישות האלה מתנגשות. קשה מאוד להיות מרוצה בכל תחום בחיים ולשאוף ליותר. בלי הצורך לשפר ולשדרג, מאוד קשה לצאת לדרך. ולמרות ששביעות רצון מההישגים בחיים היא תפישה ראויה ומקסימה, היא לא עובדת מול מנהל הבנק או בשלב שבו משלמים בסופר.
במציאות, ההוצאות כל הזמן גדלות. ואם לא נמצא דרך להגדיל את ההכנסה שלנו יהיה קשה יותר ויותר "לסיים את החודש". ואני לא מדבר בכלל על להפוך למיליונרים. למרות שזה חלום נחמד להגיע למצב שבו כסף לא מדאיג אותנו. רק שלפני המיליונים, צריך לחשוב על ההווה.
יש הרבה מאוד אנשים שחושבים על זה היום. להגדיל את ההכנסה. וזה כבר שינוי מבורך. גם אם זה אומר לעשות משהו קטן מהצד שמכניס עוד קצת כסף. רק שלפעמים, נדמה שהם רצים דרך גומייה שגורמת להם להתאמץ יותר. ומונעת מהם להתקדם מעבר לשלב מסוים.
מהם ההרגלים ה"תמימים" שמכשילים אותנו בדרך להצלחה?
לפעמים, יש דברים שנסתרים מהעין. דברים שאנחנו לא חושבים עליהם. אפילו לא מרגישים אותם בדרך כלל. רק שהם מושכים אותנו אחורה. ומכיוון שהתרגלנו לעשות אותם (בלי כוונה) מזמן, אנחנו אפילו לא שמים לב שאנחנו עושים אותם.
ההרגלים הבאים הם צורות חשיבה מהסוג הזה בדיוק. וכדי לעזור לנו להתגבר עליהם חשוב שקודם כל נציף אותם למודעות שלנו. ואחר כך נבין איך לשנות אותם. וכן, זה ידרוש מכל אחד מאתנו קצת להתאמץ ולעשות דברים שהם לא נוחים. מצד שני, הצלחה דורשת מאמץ.
אז יאללה, נצא לדרך:
1. להישאר מי שאנחנו בכל מחיר – במשך שנים למדנו, הכרנו וגיבשנו את "מי שאנחנו". זה מצדיק את הדעות שלנו. את ההחלטות שלנו. את המעשים שלנו. רק שזה לא מספיק. בעיקר אם לא באמת הגענו לתוצאות שרצינו. כי "מי שאנחנו" הביא אותנו לאן שהצליח.
עכשיו, יש משהו מאוד טריקי בזה. כי רוב האנשים רוצה תוצאות ולא באמת רוצה להשתנות. מפחד שהוא לא "יהיה הוא" יותר. רק שהוא לא מפריד בין "מי שהוא" ל"מה שהוא מסוגל לעשות". ואם נרצה להצליח יותר, נצטרך לשדרג את מה שאנחנו מסוגלים לעשות.
2. רק לסיים את השבוע – רוב האנשים צמאים לסוף השבוע. חלק, מתחיל להתבאס כבר ביום שבת אחר הצהריים. כי חופש זה כיף. גם שינה. ובוודאי שגם להיות יותר עם המשפחה והחברים. רק שצורת החשיבה הזו לא באמת דוחפת אותנו לעשות יותר דברים רווחיים.
אם אנחנו מרגילים את עצמנו להתמקד רק בזמן, נשים לב שהוא חולף די מהר. טוב נו, חוץ מיום ראשון. רק שאנחנו לא מספיקים לעשות את מה שחשוב. כאילו הזמן זורם בין האצבעות ואנחנו לא מספיקים. זו בדיוק הסיבה להתמקד מחדש.
במקום להתמקד ב"לסיים את השבוע", רצוי שנתמקד בדברים שאנחנו רוצים להשיג השבוע. לדעת מה חשוב. לפנות לו זמן. כי הוא זה שבדרך כלל מוצב לו פחות מדי זמן. ולכן אנחנו מתקדמים לכיוון המטרות שלנו קצת בכל פעם.
3. רק לסגור את החודש – עבור רוב האנשים, העבודה היא הכרח. הכרח שמכניס עבורם סכום מסוים של כסף. אז הם עובדים. ומקבלים שכר. אין בזה שום דבר רע. רק שאם אנחנו נמצאים במשוואה שבה כמות השעות שבה אנחנו עובדים שווה X כסף, קשה להרוויח יותר.
המשוואה היא מאוד פשוטה. ההוצאות עולות בקצב שיותר גבוה מהקצב שבו אנחנו מקבלים העלאה. לכן, עלינו להפסיק לכוון "רק לסגור את החודש". או לצמצם את החגורה ולחסוך כל הזמן בהוצאות. כי יש גבול גם לזה. מצד שני, אין גבול ליכולת שלנו להרוויח.
אני יודע. למי שלא רגיל לצורת החשיבה הזו, זה טיפה מוזר. רק שהתוצאות שלנו הן תוצר של ההרגלים שלנו. ואם נרצה לשפר את התוצאות, נהיה חייבים לעשות משהו חדש. שוב ושוב. וגם אם אין לך את ההרגל ליצור יותר הכנסה, אפשר לעשות את זה. פשוט להתחיל מקטן.
ההמלצה שלי? לשנות רק דבר אחד קטן בחשיבה שלנו. דבר קטן שיהפוך לגדול מאוד מעצמו. והדבר הזה הוא להרגיל את עצמנו להרוויח כל חודש יותר מהחודש הקודם. אפילו בשקל. רק יותר מהחודש הקודם. ובכל דרך אפשרית. וזה חוק שיהיה עלינו ליישם בקנאות.
4. להביא עבודה הביתה – היום, כשהאינטרנט הופך אותנו לזמינים מאוד כלפי מקומות העבודה שלנו, מצפים מאתנו יותר. יותר זמינים. יותר עובדים. יותר מתפקדים גם מעבר לשעות העבודה. ולמרות שזה מעולה עבור הלקוחות הסופיים שלנו זה לא כזה נהדר עבורנו.
יש לזה 2 סיבות עיקריות. הראשית, היא פיתוח הרגל שלילי לעבוד כשלא משלמים לנו. רק כדי לקבל חיזוק חיובי מהבוס או מלקוח. ובעוד שהם מרוצים, הזמן שלנו מבוזבז. זה ששייך רק לנו. זה שבו אנחנו יכולים לנוח קצת. לאוורר את הראש. ולחזור מחר רעננים לעבוד.
הסיבה השנייה היא שהזמן שאינו מנוצל לעבודה הוא הזמן היחיד שבו נוכל לפתח מקורות הכנסה אחרים. כאלה שעשויים עם הזמן, להפיק לנו יותר הכנסה. או לפחות להשתדל ליצור מקורות כאלה. רק שאם אנחנו מביאים עבודה הביתה… אין לנו זמן לזה.
5. ללמוד ידע תאורטי על התחום שבו נרצה להצליח – זה לא באמת משנה אם עשית תואר במשהו. או שקיבלת תעודה. אפילו לא אם עברת קורס NLP או כל הכשרה אחרת. כי התעודה לא הופכת אותך ל"אדם שמבין". גם לא הידע התיאורטי.
כמובן שזה לא אומר שאין מקום לתארים או הכשרות. זה פשוט המקום שבו אנחנו אמורים לקבל הנחיה שתעזור לנו ליישם טוב יותר אחר כך. רק שזה רק השלב הראשון בדרך להצלחה. אפילו לא המשמעותי בין השלבים.
אם לא התנסינו במשהו, אין לנו באמת ידע מעשי בו. גם אם נלמד אותו במשך אלפי שעות כיתה. ידע הוא מעשי רק כשאנחנו מתחילים לבצע אותו לבד. מחוץ למסגרת הלימודים. כל הלמידה שלפני כן, היא רק הכנה לעשייה. ידע שלא התנסו בו הוא סתם מחשבה.
6. לחכות לזמן המתאים כדי להתחיל – ברור שעכשיו זה לא הזמן להתחיל. בדיוק הייתה הוצאה. ובעוד שבועיים נוסעים לחו"ל. והילדים נמצאים בחופש גדול. ולקוחות פוטנציאליים נמצאים בחו"ל. אז רוב האנשים דוחה את זמן ההתחלה קדימה.
תמיד יהיו תירוצים. תמיד יהיו הסברים למה לא עכשיו. כי יש דברים שהתרגלנו לעשות. הם כבר מוטבעים במהלך היום. גם קל להתמקד בהם. הם נותנים כבר תחושת דחיפות. ולעומתם, לעשות משהו חדש תמיד נמצא בתוך קוביית ה"דברים שהלוואי ונעשה".
רק שבתוך הקובייה הזו, יש עוד כל מני דברים שנעשה רק אם ממש כל התנאים יבשילו. וגם אז נעשה את הדבר התורן שמדליק אותנו. לא בהכרח את זה שבאמת יגרום למצב שלנו להשתפר. כי יותר קל לבזבז על משהו מפנק. פחות על משהו שדורש יציאה מאזור הנוחות.
אין זמן שמרגיש מתאים בזמן אמת. שום דבר שהצליח לא הוקם בזמן ש"הרגיש נכון". בדיעבד, זו אולי הייתה התקופה הנכונה. או הטיימינג הנכון. רק שאי אפשר היה לצפות את זה כשהם יצאו לדרך. אז הזמן הכי טוב להתחיל הוא היום. כשיש רצון לבצע אותו. תמיד.
7. להתחיל המון פרויקטים בו זמנית – יש תפישה שאומרת לנו "לא לשים את כל הביצים בסל אחד". כלומר לפזר את מקורות ההכנסה. כך שאם אחד מהם לא יצליח, יש לנו עדיין סיכוי להרוויח מאחד אחר. על פניו, זה נשמע מאוד הגיוני.
רק שכשהקמת יותר מדי מיזמים הופכת להיות הרגל… זה הופך להרסני. כי בינינו, כל רעיון מגניב ידליק אותנו. זו הרי המהות שלו. ובוודאי שלא נרצה לפספס את ההזדמנות. אז נתחיל לפעול עבורו. רק שהזמן שלנו מוגבל. ואם נעבוד עליו, נצטרך להזניח אחד אחר.
בשם חוסר הרצון להסתכן, אנשים מגיעים למצב, בו הם כל הזמן קופצים מפרויקט לפרויקט. ולא משקיעים באף אחד מהם עד הסוף. כי להתחיל זה מלהיב. ולהמשיך לפעול באותו הכיוון זה קצת פחות. מיותר לציין כמובן שהיזמים ה"סדרתיים" האלה לא באמת מתעשרים.
הרעיון הוא להקים דבר אחד. להביא אותו למצב שהוא מתפקד. ואם עשינו את זה כמו שצריך, יהיו בו אנשים שיתחזקו אותו כך שאנחנו לא נהיה חייבים להיות פעילים בו. אז, ורק אז, נוכל להתחיל דבר חדש. כמו שלא מקימים רשת מסעדות מצליחה אם אין קודם סניף אחד רווחי.
8. לרצות לעשות הכל לבד – לעבוד עם שותפים זה לא תמיד קל. לא תמיד מסכימים. לא תמיד גם כיף לחלוק את ההכנסה עם אדם אחר. במיוחד אם אנחנו חושבים שאנחנו עובדים יותר טוב מהם. והם לא תמיד יבינו לגמרי למה אנחנו מתכוונים בכל דבר.
אז יותר קל לבד. במיוחד אם יש לנו את היכולת ללמוד דברים במהירות. או שלפחות כך חושבים הרבה בעלי עסק בתחילת דרכם. כי גם אין להם כסף להעסיק הרבה עובדים. ובתחילת עסק, לא מרוויחים המון כסף. כך שמתפקדים בצורה קצת… קמצנית.
עם זאת, אי אפשר לעשות הכל לבד ובקצב סביר. כן, נצטרך לקחת אנשים. ולתת להם לעשות דברים שאנחנו יכולים לעשות לבד. ולא כי אנחנו לא טובים. אלא כי כשאנחנו עושים דבר אחד אנחנו לא יכולים לעשות דבר אחר. והסיכוי שנדע לעשות הכל בצורה הטובה ביותר שאפשר…
זו הסיבה שבגללה המיקוד חייב להיות בהשגת צוות מעולה. אנשים שיעשו את עבודתם בצורה מעולה. שלא נצטרך לפקח עליהם כל הזמן. כאלה שבאמת יורידו מאתנו מטלות. ויאפשרו לנו לעשות את מה שאנחנו באמת מוכשרים לעשות. וזו הדרך היחידה ליצור עסק שגדל.
9. להאמין שההצלחה תימשך לנצח – מאוד קל לטעות ולחשוב שההצלחה הנקודתית שלנו היום תימשך לנצח. שאנחנו לנצח נהיה טובים יותר מכל המתחרים שלנו. בעיקר אם כרגע זה מה שנדמה. בכל יום יכול לצוץ מתחרה חדש שטוב מאתנו.
בנוסף, ככל שתחום העיסוק שלנו מתפתח יש בו יותר חידושים. וככל שהזמן עובר, אנחנו חייבים להתאים את עצמנו אליו. כי במציאות, כל חברה שהפכה לענקית בתחומה הפכה לדינוזאור מסורבל שבסופו של דבר מתקשה להתמודד עם חברה קטנה שמתפקדת מהגראז'.
לכן, עלינו לשאוף להתחדש בכל חצי שנה. ולא סתם באיזו הבטחה שיווקית כמו הנחות. כי אלו, רק שוחקות את ערך המוצר שלנו. ולמתחרים שלנו מאוד קל להעתיק את ההבטחות השיווקיות האלה. עם זאת, התחדשות אמתית מראה ללקוח שאכפת לנו יותר ממנו.
התחדשות מתמדת מוכיחה ללקוחות שאנחנו שואפים להבין אותם יותר. להתאים את השירותים והמוצרים שלנו כלפיהם. לצרכים שלהם. לשימושים שלהם. וזו הסיבה שבגללה יהיה לנו קל יותר להפוך למובילים בתחום שלנו.
זהו להיום. עכשיו, אשמח לשמוע בתגובות מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור