היי,
בשבוע שעבר, לימדתי טריק מהיר שיעזור לנו להירגע יותר במהלך היום. היום, נענה על שאלה של מעיין, קורא חדש בבלוג ה-NLP שלנו: אני כל הזמן מנסה טריקים וטיפים שאני מוצא באינטרנט כדי להצליח יותר, אבל זה רק מתסכל אותי, איך לדעת מה הדרך הנכונה להצליח?
איך לדעת מה נכון?
כיום, האינטרנט מלא במידע. כל כך מלא, שקשה לא ליפול על מאמר, סרטון או פודקאסט שרווי בדיוק בטיפים שחיפשת. רק שעצם קיומו של המידע, לא מעיד על טיבו. כולם כריזמטיים, מלאים בביטחון ויודעים להתנסח בצורה מדויקת. אז איך אפשר לברור מי באמת טוב?
אני אעשה לך ספוילר. התשובה היא: אנחנו לא באמת צריכים. ואנחנו לא באמת צריכים את כל המאמרים (כן, אני יודע שזה קצת גול עצמי פה), הפודקאסטים והסרטונים כדי להצליח. יש הרבה שהצליחו גם בלעדיהם. רובם טובים בעיקר כדי לתת רעיונות או השראה.
אז איך אפשר להצליח? איך אפשר לגרום לעצמנו לקבל תוצאות הרבה יותר טובות? ואיך אפשר לעשות את זה בצורה שבאמת תאפשר לנו להיות עקביים בה? או, זו בדיוק הסיבה שבגללה נכתב המאמר הזה.
החוק הראשי להצלחה
בסופו של דבר, על הדף יש המון דרכים טובות להצליח. חנויות הספרים מלאות בהן. האינטרנט מפוצץ בהן. וכל התיאוריות האלה, שוות בדיוק את אותו הדבר, אם לא מיישמים אותן. כלום. כך שהחוק הראשי להצלחה הוא לעשות.
תמיד, אדם שיעשה משהו (אפילו אם יטעה ב-9 מתוך 10 פעמים) יצליח יותר מאדם שיודע בתיאוריה מה לעשות ולא עושה. כמובן שיושבי הספה ומבקרי המקלדת ירגישו מוגנים יותר. הרי הם לא טעו 9 פעמים. מצד שני, הם גם לא הצליחו בפעם העשירית.
זה נכון, עשייה יכולה להוביל גם לכישלונות. ואף אחד לא אוהב להיכשל. מצד שני, כישלון הוא רק משוב מהמציאות. כזה שאומר – רגע, נדרשת פה התאמה. ואם אנחנו יודעים להבין את המשוב הזה וגם איך להתמודד עם כישלון בצורה נכונה, נדע איך לעשות שוב ולקבל תוצאות אחרות.
החוק השני להצלחה
אוקיי, הבנו. החוק הראשון להצלחה היה לעשות. מסוג הדברים שרוב האנשים יודע ועדיין, לא עושה. סבבה. החוק השני להצלחה הוא להבין. וכשאני אומר להבין, אני לא מדבר רק על ללמוד. ללמוד זה חשוב. בעיקר אם אנחנו מתנסים תוך כדי למידה והמורה הוא אחלה.
לא על זה אני מדבר. אני מדבר על לעצור רגע אחרי שאנחנו עושים את הדבר שאנחנו רוצים להצליח בו. לעצור, כדי להבין מה עשינו. ואת זה, רוב האנשים לא עושה. אם מה שעשה עבד, ממשיכים הלאה ועושים שוב בפעם הבאה. אם נכשלים, אז נתקעים.
רק ש"לשכפל" או "להיתקע" הן לא כל האפשרויות. למרות שהן האוטומטיות עבור רובנו. הן פשוט אלה שהתרגלנו אליהן. זה ולהתבאס אם לא עבד. רק שיש אפשרות אחת נוספת חכמה יותר: אפשר גם ללכת על "לבצע בקרת איכות מחשבתית".
בקרת איכות מחשבתית
כל אחד מאתנו רוצה להשתפר במשהו אחר. יש אנשים שעבורם הצלחה תהיה לשפר מיומנות שיחתית. כאלה שעבורם הצלחה תהיה למכור יותר. ויש עוד המון דוגמאות להצלחה. רק שבכולם, הטכניקה הזו תעבוד.
אם נרצה לשפר את התוצאות שלנו, אנחנו חייבים להבין את מה שאנחנו עושים בזמן אמת טוב יותר. רק שבדרך כלל, אנחנו עושים את זה בצורה אוטומטית. מודעים לזה שזה קרה, רק אחרי שקיבלנו את התוצאות. וזה לא רע. זה פשוט איך שזה. וזה ישרת אותנו בעוד רגע.
אם הדבר שאנחנו מודעים אליו הוא התוצאה שלנו, זה אומר שמיד אחרי שקיבלנו את התוצאה אנחנו מודעים. יכולים לעצור לרגע. וזה מעולה. אז, עלינו לשאול את עצמנו 3 שאלות שיעזרו לנו להשתפר לפעם הבאה:
א. למה עשיתי את מה שעשיתי עכשיו?
ב. האם זה הניב את התוצאה שאליה כיוונתי?
ג. מה עוד אפשר לעשות?
למה השאלות האלה יוצרות בנו שינוי?
השאלות האלה גורמות לנו להבין שלפעמים אנחנו עושים כי התרגלנו. כי מישהו אמר לנו. או כי משהו עבד לנו פעם. רק שזה לא אומר שזה בהכרח נכון עבורנו גם היום. ולפעמים, אנחנו צריכים לבחון אפשרויות נוספות לפעולה. כי אולי דווקא השינוי הקטן שנעשה ייצור שינוי גדול.
כמובן שבחינה נקודתית אחת לא תעזור. אנחנו חייבים לשאול את עצמנו את השאלות האלה שוב ושוב. מבלי להלקות את עצמנו אם לא זכרנו לבצע את השינוי. כי הלקאה עצמית היא רק כסת"ח. זה לא באמת משנה את התוצאה. רק תחושה מזויפת ש"הראינו לעצמנו מה זה".
רק שההרגל החדש לשאול את השאלות האלו, מכוון אותנו לשנות. להתנסות. ועל הדרך לבחון מהי הדרך שבה הכי נכון עבורנו להשתפר. וגם אז, להשתמש בה כל עוד היא מניבה תוצאות. ואם לא, חוזרים בחזרה לשאלות ומשפרים. זו, המשמעות האמיתית של התפתחות אישית.
עכשיו מסקרן אותי לשמוע בתגובות שמתחת למאמר: מה דעתך עליו?
המשך שבוע משובח,
ליאור