בני האדם נוטים לחשוב כי את מרבית הפעולות שהם מבצעים, מנחה שכלם הישר וחשיבתם ההגיונית והצרופה. אדם נהנה לדעת שהוא פועל בשיקול דעת בכל הקשור לקבלת ההחלטות שלו בחייו או לתגובות שלו כלפי סיטואציות הרוחשות לפתחו. מה שהוא לא יודע הוא שזו אינה האמת הצרופה. אדם מונע מדחפים תת הכרתיים, מרצון להפקת רווחים שהם לאו דווקא כמותיים אלא רגשיים ונפשיים שקשורים לדימוי עצמי כגון הרצון בהערכה סביבתית, בטחון, תחושת שייכות, אהבה ועוד.
מה גורם לאנשים להתאמץ יותר משהם צריכים?
כשאני לא מספיק מודעת לעצמי אני משלה את עצמי שכל פעולותיי ותגובותיי נעשים מתוך שיקולים שכליים, מתוך ניתוח נכון של המציאות כזה אשר יוביל אותי לתוצאה הרצויה.
ההנחה השגויה הזו גורמת לעיתים לאדם לפעול שוב ושוב באותם האופנים להשגת מטרתו. אם הוא חפץ בהשגת דבר מה ופעולותיו הראשונות לא השיגו מטרתו סביר להניח שאם הוא לוקה בחוסר מודעות כלפי עצמו הוא ימשיך לנסות, ללא הפוגה לעיתים, באותן דרכים אופרטיביות שהחליט שיקרבו אותו אל חפצו ולעיתים ישנה אותם וינסה כיוונים אחרים – עד להשגת מבוקשו.
זוהי בעצם השתדלותו היתרה.
מה הקשר בין דימוי עצמי להשתדלות יתר?
הדבר שבאמת גורם לאדם לנהוג באופן כזה הוא התדמית אשר רכש בעיניו כלפי עצמו. והתשובה הזו מקפלת בתוכה תורה שלמה. הווה אומר שכאשר אדם מחזיק בתדמית שלילית כלפי עצמו, למשל כאשר הוא חש חסר ערך או לא יוצלח, הוא מתחיל להאמין לכך ומבסס באופן תת הכרתי את הדימוי השלילי שלו אודות עצמו.
בד בבד משתרשת בו המחשבה שכך גם סביבתו חושבת עליו וכעת הוא עסוק כל העת להוכיח לסביבתו שהוא אינו כזה: "אני לא חלש", "אני בן אדם הישגי", "אני מצליחה" וכו', ואת הצלחותיו הוא גורף תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותו הן מבחינת משאביו האנרגטיים והקוגנטיבים והן אלו הפיזיים.
זהו פיתחו של מסע חיים מפרך ומתיש בו כל אי הצלחה תתורגם אוטומטית ע"י המוח כהוכחה לכך שאני חלשה ועל כן אסור לי להרפות ולו לרגע אחד מאי השגת אותן מטרות אשר אני תופשת אותן כנחשבות בחברה ואשר הן יוכלו להקנות לי מעמד של מוצלחת בין מוצלחים, של שווה בין שווים.
זו תחילתו ולא סופו של מסע השתדלויות עצום אשר ללא רחם דורש ממני לפעול אופרטיבית בכל האמצעים העומדים לרשותי בכדי להוכיח לחברה שאני הוא לא מי שהחברה חושבת שאני כלומר לא מי שאני ייחסתי לעצמי.
מה תוצאות ההשתדלות הזו?
תוצאות ההשתדלות היתרה אמנם לא תמיד הרות אסון אבל בהחלט מביאות עימם תשישות נפשית וריחוק אמוני כבר ביישום הראשוני שלהם. חוסר ההרפיה וההתעקשות להשגת מבוקשי מונעים ממני גם את ההרפיה הנפשית שאם הייתה מכוננת בקרבי אולי הייתה מאפשרת לי לפעול תחת מיקוד והבנה ברורה יותר של מה הוא באמת חפצי.
אדם לא באמת מעונין בהשגת חפצו הטכני והאופרטיבי אלא בהשגת ההילה הסביבתית שהוא חושב שתצא לו מכך. כלומר, אדם מעונין לדעת שהוא עומד בקריטריונים להצלחה כפי שהוא מבין שהחברה הגדירה. לדוגמה:
אם לנער חשובה מאוד הצלחתו במבחן כי זה מה שבעיניו יגדיר אותו חברתית הרי שהוא יעשה הכל בכדי לגרום לתוצאות המיוחלות להגיע, במיוחד אם נדמה לו שערכו בעיני הסביבה הוא חלש. הרצון להוכיח לעצמי ולאחר מי הוא אני באמת הוא זה אשר גורם לי גם לרצות לפעול אל מעבר ליכולותיי וכוחותיי.
אם לגבר ברור שרק בהשגתה של הכנסה חודשית שמנה הוא יוגדר כגבר חכם, מוכשר ומוצלח הוא יפעל כל העת להשגת משרה שריווחה בצידה או לחילופין ירגיש חסר ערך שהוא לא מצוי בה.
אם לאישה ברור שערכה הנשי נקבע לפי כמות הילדים שתביא, הרי שתפעל כל העת להעלאת מידת הפוריות שלה גם אם גופה אינו עומד בנטל וגם אם זה ידרוש ממנה התערבויות רפואיות כאלו או אחרות. כל עוד ההשתדלויות המרביות לא השיגו את התוצאה היא תחוש תחושת כשלון בעצמיותה ובאימהותה ותתקשה לתפקד ולבטא את מהותה האימהית גם אל מול ילדיה שכן קיימים.
מה זה בעצם אומר עלינו ועל הדימוי העצמי שלנו?
כל עוד הדימוי שלי בעיני עצמי הוא שלילי אלאה עצמי בהשגת רצונותיי ללא רחם ואעשה את מירב ההשתדלויות להשיגם. הרי לא מדובר כאן בעצם על השגת ג'וב כזה או אחר, על רכישת רכב יוקרתי כזה או אחר, על מספר ילדים כזה או אחר, או על ציון מרשים במבחן.
מדובר כאן על הניסיון לחזק את הדימוי העצמי שלי בעיני עצמי וממילא בעיני הסביבה. כשאני פועלת כך חוסר ההצלחה שלי לעולם יהווה הוכחה בעיני לכך שאני חסרת ערך ולא שווה, ואת התחושה הזו אנסה למנוע מעצמי בכל מחיר ע"י הוכחה מוחצת ומוחצנת לסביבתי (שאגב מעולם לא ביקשה ממני "תעודת הצלחה" ומעולם לא העניקה לי "תעודת חוסר הצלחה") שאיני כזו.
כשמדובר בדימוי העצמי שלו, כשמדובר ברצון להשתייך חברתית ולא להרגיש חסר ערך או כשלון, האדם מגייס את מירב מאמציו והשתדלויותיו וכאמור שכרו בהפסדו.
על כן, חשוב לו לאדם לפתח ולטפח כל העת את דימוי העצמי בעיניו מה שישליך אחר כך על האופן שבו הוא תופס את עצמו בעיני הסביבה, וכן על האופן שבו הוא תופס איך הסביבה תופסת אותו מאחר שהמחשבות שלו על עצמו הן גם אותם מחשבות שהוא חושב שהסביבה חושבת עליו.
כשהוא מחזיק בדימוי חיובי שלו כלפי עצמו הוא לא מרגיש צורך להוכיח לסביבתו את יכולותיו וכישוריו כי ברור לו שברור לסביבה מהן. וכאשר הוא נתקל באי השגת רצונותיו הוא יודע להרפות מאחר ואין זה מורה כהוא זה על דימויו העצמי.
הוא לא מנכס את ההצלחות שלו לעצמו ולכן לא מותש נפשית ולא מגייס את מירב ההשתדלויות בכדי להשיגן משום שבאותה העת הוא גם לא מנכס את כישלונותיו לעצמו. יכולותיו וכישרונותיו ברורים לו דיו, הוא נוקט במידת ההשתדלות הראויה ולא מעבר לה להשיג חפצו מה שמותיר מרחב אמוני גדול יותר המורה על הכרתו שהמציאות מנוהלת כפי רצון הבורא ולא כפי רצונו.
אז מה הקשר בין השתדלות יתרה בחיינו לבין הדימוי העצמי בו אנו מחזיקים אודות עצמנו? עכשיו גם אתם יודעים את התשובה.
