היי,
בשבוע שעבר הסברתי איך נוכל לגרום לבוס שלנו להעריך אותנו יותר מעכשיו. היום, אענה על שאלתו של אבי, קורא חדש של בלוג ה-NLP שלנו: יש לי מלא תכניות עכשיו כשהילדים חוזרים למסגרות אבל לא מצליח להתחיל לעשות כלום. מה אתה ממליץ לי לעשות?
אדם מתכנן תכניות
תכניות הן דבר מצחיק. לכולנו יש תכניות ליום שאחרי. אחרי הקורונה. אחרי החגים. אחרי שנצא לפנסיה. אחרי ואחרי ואחרי. רק שכשרוב האנשים מגיע ליום של ה"אחרי" הזה, הוא מגלה שמעט מאוד מתבצע באמת.
למה זה קורה? אני אפתיע אותך: זה לא קורה מתוך עצלנות. או בגלל שמישהו לא סגור על עצמו. לרובנו יש דברים שהיינו עושים אם היה לנו יותר זמן. לפחות בתיאוריה. ואלה דברים שאנחנו מאוד היינו רוצים לעשות. רק מחכים איתם לזמן המתאים. שלא מגיע אף פעם.
רק שהפעם, הזמן הזה הגיע. הנה, נגמר הסגר (לפחות לעכשיו) והילדים חזרו למסגרות. ואנחנו יכולים לחזור לעבוד או לפחות להעסיק את עצמנו בפנאי שנוצר. ואז יושבים ויודעים שאנחנו צריכים להתחיל לזוז. ונאדה. כלום. אין תזוזה. זה קורה מ-3 סיבות:
סיבה 1: כוחו של הרגל
רוב הזמן אנחנו עושים את מה שהתרגלנו לעשות. וכל דבר מתחיל מעשייה טכנית ראשונית. כי צריך. ואז עושים את זה שוב. ושוב. החזרה מטמיעה את זה כהרגל. וההרגל הזה משתלב עם כל שאר ההרגלים. והיום שלנו מורכב מהמון הרגלים שפועלים בצורה אוטומטית.
אנחנו שייכים לשגרה שלנו. מתנהלים בתוכה מבלי לחשוב, אם שום דבר לא משתבש. וככה יכולים להעביר ימים שלמים. רק שזה מצב נתון. ואנחנו יכולים לכעוס על עצמנו מהיום ועד מחר שלא התחלנו. זה לא באמת מקדם את עצמנו. רק נותן לנו תחושה כאילו "הראינו לעצמנו".
מה אפשר לעשות בקשר לזה? ליצור הרגל משבש. משהו שיפריע לנו להיות באוטומט כל הזמן. ויקפיץ אותנו החוצה ממנו מספיק כדי שנוכל להתחיל לעשות את מה שצריך. איך נעשה את זה? הנה קישור למאמר שעוסק ביצירת הרגל משבש. רק שזה לא מספיק.
סיבה 2: עודף תכניות
אם היה רק דבר אחד שאנחנו מתכננים לבצע, זה היה יותר קל. היינו פשוט צריכים ליישם את מה שכתבתי בסיבה הבאה. רק שבדרך כלל יש יותר מדבר אחד שדחינו עד עכשיו. ועצם כך, מפריע ליכולת שלנו לצאת לדרך.
גם כשאנחנו לא חושבים על ה"דברים" האלה, הם עדיין פעילים. עמוק בתת מודע. כי אנחנו חושבים עליהם מדי פעם. נזכרים שהיינו צריכים לבצע אותם. ומרגישים אשמה שלא יצאנו לדרך. כך שכל התוכניות הדחויות יושבות ברקע וגוזלות מאתנו כוח לעשות את מה שצריך.
מה אפשר לעשות בקשר לזה? קודם כל נרשום את התוכניות. הצורך לזכור גורם לנו להיות מושקעים בהן מחשבתית ורגשית. ואז נבחר אחת שניתן לבצע בטווח קצר יחסית. זו שיהיה לנו הכי קל לסיים. ולמה? כי היא קלה יותר. והמוטיבציה מהסיום שלה, תדרבן אותנו להמשיך.
סיבה 3: תכנון מבולגן
עוד לא סיימנו. יש לנו שני שלישים של שיטה. ועכשיו, נשאר רק לסגור את הפינה של "איך לצאת לדרך?". כי עצם כך שברור לנו מה אנחנו צריכים לעשות לא מספיק. בדרך כלל לכל דבר שכזה יש כמה חלקים. ובגלל שאף פעם לא מיפינו אותם, קשה לדעת ממה להתחיל.
הסיבה היא שהעיניים שלנו נעולות על מה שאנחנו רוצים להשיג. ובו זמנית, גם על חלק ממה שצריך לעשות. ואין לנו תוכנית ברורה איך להגיע אליו. כזו שאומרת לנו מה השלב הבא. א לא מפתיע שהמטרה הסופית מרגישה לנו מאוד מסובכת. כך שזה לא מדרבן אותנו לעשות.
מה אפשר לעשות בקשר לזה? לכתוב את התוצאה הסופית הרצויה (זו שבחרנו בסעיף הקודם) על הדף. ואז לחשוב מה חייב לקרות רגע לפני שהגענו אליה. ואז מה חייב לקרות לפני. וכך הלאה. עד שתיווצר מול עינינו תוכנית מהסוף להתחלה של הפעולות שצריך לבצע.
אז, נקבע את הפעולות היומיות שהגענו אליהן בלו"ז שלנו. פעולה אחר פעולה. זה ימקד את המשאבים שלנו. ייצור מסלול לעבר התוצאה הרצויה. וכשנהיה לקראת השגת אותה התוצאה, נוכל לצרף לעשייה שלנו את הפעולות הפשוטות שנדרשות בדרך לתוצאה הרצויה הבאה.
נקודה לסיום
ברור לי שחלק מהכתוב פה נראה, נשמע ומרגיש מובן מאליו. לפחות לחלק מהקוראים. רק שבינינו, יש הבדל בין להבין משהו ליישום שלו. וזו בדיוק הנקודה שבה אנחנו חייבים להוציא את הידע התיאורטי שלנו ולהפוך אותו למעשה. אחרת, איך נצליח להגיע לתוצאות טוב יותר?
עכשיו אשמח לשמוע: מה דעתך על המאמר? האם יש דרכים נוספות שהשתמשת בהן כדי לצאת לדרך וליישם תוכניות שתכננת ליום שאחרי?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור
נ.ב. נשארו עוד מספר מקומות פנויים בקורס ההכשרה שלנו ב-NLP שמתחיל ביום רביעי, ה-27 למאי. מכיוון שהכיתה מכילה רק 16 משתתפים וכבר נרשמו אנשים, אני ממליץ בחום לשריין את מקומך בתוכו. אם רצית כמובן לבוא ללמוד NLP אצלנו ולא החלטת עדיין מתי.
אם בא לך לקבל את כל המידע על מסלולי הלימוד, ניתן לדבר עכשיו עם קובי, יועץ הלימודים שלנו, במספר הטלפון 03-7445197. הוא ישמח להסביר על הקורס וכמובן, לשריין את מקומך בקורס, כדי לא לפספס את ההזדמנות.