היי,
בפעם הקודמת, ביקשתי את עזרתך במענה על מספר שאלות שיעזרו לי לכתוב תכנים טובים יותר עבורך. היום, בהתאם לשאלה שחזרה המון במענה על השאלון של שבוע שעבר, נדבר על דבר שמציק לרובכם: איך אפשר להישאר יעילים ומאופסים רגשית בתקופה שכזו?
איך יוצאים ממצב הרוח הזה?
בתקופה הנוכחית אנחנו מאוד מוסחים רגשית. חלקית בגלל החדשות והמדיה החברתית. וחלקית גם בגלל שהתקופה משפיע עלינו ישירות – כלכלית, רגשית ואפילו פיזית. ומכיוון שאין לנו את המותרות לעצור, עלינו "לאלף" את עצמנו להגיב בצורה יעילה הרבה יותר.
אני יודע, האידיאל הוא לא לעשות את זה בתקופה הנוכחית. למען האמת, אם הייתה לי מכונת זמן, הייתי מעדיף שנתחיל לעשות את זה קודם. רק שמה לעשות… כבר הגענו לכאן. והדבר הכי גרוע שאפשר לעשות הוא לא לעשות כלום. ולקוות שדברים יסתדרו מעצמם.
אנחנו חייבים למצוא פתרונות כדי להוציא את עצמנו מהמצב הזה. בין אם רגשית או כלכלית. כי אנחנו חייבים לשרוד את התקופה כדי להגיע לאחת אחרת, נוחה יותר, בעתיד. כן, גם אני. וכדי לעשות את זה, נרצה לאמץ את 3 השיטות הבאות:
שיטה 1: ללמד את עצמנו לציית לפקודה "די"
אין שום דבר רע בתחושה שלילית. כן, אני יודע. זה לא שציפית לשמוע. רק שלכל התחושות השליליות יש איזו שהיא מטרה נפשית. וגם לימים שבהם אין לנו כוח, יש מקום. ולהיפך, ככל שאנחנו נלחמים יותר בתחושות השליליות, כך הן גם מתחזקות.
במקום זאת, נעשה משהו אחר. משהו שרוב האנשים לא חושב לעשות: כשמגיעה תחושה שלילית, נרשה לעצמנו לשקוע בה. בכוונה. לזמן מסוים. נניח חצי שעה (אפשר גם שעה). וכך, במקום להתנגד לתחושה, פשוט נשהה בתוכה קצת בכוונה כדי למצות אותה. ואז נשחרר.
איך נעשה את זה? פשוט נשים טיימר לחצי שעה. ואז כשהשעון מצלצל נגיד לעצמנו "די" בקול. עכשיו, לא סתם "די" מתחנחן וחלש. אלא "די" מהסוג שאנחנו שומרים למישהו שמציק לנו. אסרטיבי. חד משמעי. לכל מחשבה שלילית שעולה. בצורה מפתיעה, זה עושה את העבודה.
שיטה 2: לעשות דווקא
אם מישהו היה מנסה לכפות עליך לעשות משהו, רוב הסיכויים שהייתה לך התנגדות פנימית לשתף אתו פעולה. והקטע המצחיק הוא, שאנחנו לפעמים משתמשים ב"דווקא" הזה גם כלפינו. בעיקר כשאנחנו מנסים לשלהב את עצמנו לעשות משהו שדווקא צריך לעשות.
רק שמכיוון שאנחנו רוצים כן לעשות את זה, נוכל להשתמש בעיקרון הזה נגד עצמו. להתנגד להתנגדות. איך נעשה את זה? מאוד פשוט. בכל פעם שאנחנו אמורים לעשות משהו ויש לנו את הקול הזה בראש שאומר "לא עכשיו… אחר כך…", נעשה לו דווקא ונעשה את מה שצריך.
הרי אחרי הכל, הקול הזה שייך לדיקטטור הפנימי. זה שלא רוצה להשתנות. זה שרוצה להשאיר אותנו קטנים. תקועים במלכודת אזור הנוחות שלנו. והוא זה שחשוב שנתמרד נגדו. אז כשהוא מדבר, ישר נעשה לו אנטי. למה מי הוא שיימנע מאתנו להגיע למטרות שלנו?
שיטה 3: ליצור באמצעות התחושה
השירים הטובים בעולם, נכתבו מתוך סערת רגשות. הציורים היפים בעולם, צוירו מתוך סערת רגשות. ויש סיבה לכך. קוראים לה 'עידון'. זו דרך פנימית שלנו להמיר אנרגיה עוצמתית מאוד לעשייה. ובעוד שרובנו רגיל לעשות את זה עם תחושות טובות, זה עובד גם עם השליליות.
אין אדם שלא מסוגל ליצור. וכן, גם כתיבה היא יצירה. פשוט לתת לתחושות להפוך למילים. לצלילים. לקווים. לדמויות. ופשוט להמשיך מבלי לערוך. לא צריך בהכרח לפרסם את זה. רק שכוח העידון הוא כוח עוצמתי מאוד בשחרור רגשות.
הקטע המדהים? אנחנו יכולים ליצור משהו חדש. משהו שלא היינו יוצרים אחרת. ולחבר אותו לסטטוס בפייסבוק למשל, שיוכל לקדם אותנו או אחרים. כך, התחושות השליליות שלנו יכולות להפוך להיות כוח שיווקי מניע. כזה שמאפשר לנו להוציא עז ממתוק.
זהו להיום. עכשיו מסקרן אותי לשמוע: באילו עוד דרכים יצא לך להשתמש כדי להוציא את עצמך מתחושה שלילית לעשייה?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור