היי,
בשבוע שעבר הבאתי סרטון וידאו עם 4 טיפים שיעזרו לך לשדר ביטחון עצמי בפגישות באמצעות שפת גוף בלבד. השבוע, רציתי להמשיך במסע לפיתוח הכריזמה ולגעת בנקודה ששלח אליי אחד מקוראי הבלוג החדשים – איך להשתלב נכון בשיחה?
הזמן הכי מתאים
אדם שהיה מסתכל עליהם מבחוץ היה רואה קבוצה של 5 אנשים שעובדים יחד. בטוח היה קולט שהם מיודדים. בגלל אופי השיחה. בגלל החיוכים שהיו נסוכים לכולם על הפנים. ולמרות שדיברו על ענייני עבודה, נראה היה שהם נהנים.
רוב הסיכויים שהוא לא היה שם לב אליה במיוחד. תמיד הייתה "אחת מהחבר'ה". כולם אהבו אותה. ואם היה בוחר לשים לב אליה, הוא היה מופתע לגלות שמלבד הנהונים וצחוק מדי פעם היא לא דיברה שם יותר מדי. ולא כי הם לא כיבדו אותה. וגם לא כי לא היה לה מה להגיד.
דווקא היה לה המון מה לומר. היא הייתה חכמה. הייתה לה דעה מנומקת כמעט על כל נושא שהיה עולה. זו גם הסיבה שתמיד הייתה מעודכנת וטרחה להבין דברים לעומק. היה לה את מלוא הפוטנציאל להיות מסמר הערב. ואיך שהוא זה לא יצא לה.
היא תמיד היססה לפני השתלבות בתוך השיחה. כמו ילד שמנסה בפעם הראשונה לעלות על מדרגות נעות. אומרת לעצמה שעכשיו זה הזמן. לא, אז עכשיו. ואולי עכשיו. עוד מעט יהיה זמן טוב יותר. אז בינתיים נחכה. אולי ייווצר שקט בשיחה. וכך עברו השנים.
לא נשמע ולא קיים
לפני הרבה שנים, אמר לי אריה (שלימד אותי מכירות) כי אדם שלא שמים לב אליו, לא באמת קיים עבור רוב האנשים. והוא לא התכוון לזה בצורה שרוב האנשים חושבים עליה. בכל חבורה יש את ההוא שמדבר פחות. וזה לא גורם לאחרים לזלזל בו או להתעלם ממנו לחלוטין.
העניין הוא אחר וקשור דווקא לדרך שבה אנשים מגבשים רושם על משהו שכרגע קרה. ברוב המקרים, אם נשאל אנשים שאנחנו פוגשים איך הייתה הנסיעה לפגישה עבורם הם יענו תשובה קצרה. הם יאמרו "סבבה". או "פקוק". ולמרות שזה לא מתאר את כל הדרך, נבין אותם.
אנשים נוהגים באופן אוטומטי. בלי לחשוב. הסיבה שבגללה רוב האנשים יגדיר את הנסיעה במילה אחת היא כי זה הרושם שנשאר מהנסיעה. זה האירוע יוצא הדופן. התחושה הנעימה או הפקק. הדבר שגרם להם לצאת מהאוטומט. אחרת לא היו זוכרים בכלל את הדרך.
במילים אחרות, אנחנו זוכרים את יוצא הדופן. את המתבלט. וזה מסביר גם למה הטיפוסים "ההם" תמיד מקבלים את הקידום בזמן שהרוב הנחמד והסימפטי מתאכזב בכל פעם מחדש. הבוסים שלנו זוכרים אותם טוב יותר כשצריך לבחור. למרות שהוא הגיע לנו יותר.
מצד שני, אנחנו גם לא רוצים להיות "ההם". לא נעימים. לא מתחשבים. מאוד עסוקים בקידום עצמי. ב"לדאוג שהבוס ייראה שהם עובדים". וכולנו מכירים לפחות 1 או 2 (או 10) כאלה בכל תחום. אז איך כן אפשר לעשות את זה נכון?
עקרונות מנחים להשתלבות בשיחה
כאשר אנחנו רוצים להשתלב בשיחות בצורה נכונה, עלינו לדעת איך לעשות זאת. העקרונות המנחים הבאים (בהם גם אני אישית משתמש) יעזרו לנו להצליח במשימה בקלות גדולה יותר:
1. הכנה מראש – האתגר הגדול של רוב האנשים הנחמדים הוא פחד מתגובותיהם של אנשים אחרים. אם נצא מנקודת הנחה שברוב הזמן אנשים תורמים לשיחה בעיקר את דעותיהם, נבין שאם יש לנו דעה מנומקת היא נחשבת לפחות כמו שלהם.
גם אם אחרים צועקים את דעתם או מביעים אותה בדרך סמכותית יותר, היא אינה נכונה יותר. עם זאת, כדי שהדעה שלנו תוכל להישמע, עלינו להשמיע אותה. אין עוד דרך. אלא אם פיתחת את יכולת הטלפתיה שלך עד הרמה של שתילת מחשבות.
2. הזמן הנכון – על פניו, הזמן הטוב ביותר להשתלב הוא בזמן הפוגה בשיחה. עם זאת, לפעמים אנחנו נמצאים במצבים שבהם אין כמעט שתיקות וכל אחד מנסה להביע את דעתו. לכן, הזמן הטוב ביותר עשוי להיות בדיוק עם סיום דבריו של אדם אחר.
אני אישית משתמש ב-2 השיטות הבאות כדי להשתלב מיד אחרי דבריו של אדם:
א. רכיבה חיובית – כאשר אדם מסיים לומר את דעתו ואנחנו מסכימים איתה נוכל לומר זאת ולציין את הדבר שאותו נרצה להוסיף לדבריהם. דוגמה לשימוש יכולה להיות "אני מסכים עם מה ש[שם האדם] אמר ורציתי להוסיף…".
ב. רכיבה הפוכה – כאשר אדם מסיים לומר את דעתו ואיננו מסכימים איתה, עדיין נביע הסכמה (לפחות למראית עין) ונמשיך תוך כדי שאנחנו מציינים כי יש לנו זווית הסתכלות אחרת על העניין. לדוגמה "אני מסכים עם מה ש[שם האדם] אמר ורציתי להציג זווית אחרת לעניין…".
הסיבה להעדפה האישית שלי לפתוח בהסכמה כהתחלה היא כי המטרה שלי היא לפתוח את האנשים שמולי להקשיב לדבריי. אם הייתי מתחיל ב"לא נכון" או ב"אתה טועה", כל האנשים שמסכימים עם דעתו היו ננעלים בדעותיהם, מפסיקים להקשיב ומתחילים להתווכח איתי.
3. הטון הנכון – לפעמים נדמה שהדרך הנכונה להשתלב בשיחה היא להיות קולני. כי זה מה שחלק מהאנשים עושה. עם זאת, עלינו להעביר את המיקוד למידת הביטחון שהטון שלנו משדר. בעיקר כי אנשים שיש להם ביטחון עצמי לא צריכים לצעוק כדי להתבלט.
כאשר אדם בטוח בעצמו אומר את דעתו (לא כשאלה או כציווי אלא כאמירה) טון הקול שלו הוא רגוע ועוצמת הדיבור שלו בדרך כלל היא חזקה (אם כי לא צעקנית). במקביל, הוא שומר על קשר עין חם (השרירים סביב העיניים רפויים) וקבוע עם האנשים שמולו.
4. היצמדות לידע קיים – כל עוד נצמד בדברינו לדברים שאותם אנו יודעים כעובדה, יהיה קשה לערער על דברינו. גם אם נישאל על דבר שאנחנו לא יודעים, עדיף להגיד "אין לי מושג, תרצה שאבדוק ואחזור אליך?" מאשר להיתפס בשקר. אז, כל דברינו יתקבלו בערבון מוגבל.
5. להבין שזה לא אישי – אנשים כחלק משיחה ינסו להגן על הדעות שלהם. וגם אם יאמרו שמה שאמרנו כרגע הוא שטויות, עלינו להבין שזו לא תקיפה אישית. בעיקר כי העלבון, גורם לנו או לתקוף אותם בחזרה או להשתתק. שני המצבים הללו לא עובדים לטובתנו.
לכן, עדיף להבין שכל מה שנאמר הוא כלפי הדעות שהבענו. ברגע שהבנו כי התקיפה אינה אישית (אם כי לפעמים נוצר הרושם שכן), עלינו לחשוב כיצד להסביר אותה אחרת כדי שלא תיצור התנגדות שכזו ועדיין תשכנע.
לסיכום: אני יודע, זה דורש קצת אימון. ולא תמיד זה עובר חלק בהתחלה. עם זאת, היכולת להיות חלק פעיל מהשיחה עשויה להשפיע באופן משמעותי על חיינו ועל הסיכויים שלנו להתקדם בעבודה. וזו בהחלט סיבה מעולה להתחיל להתאמן על כך כבר היום.
עכשיו, מסקרן אותי לשמוע בתגובות שמתחת למאמר מה דעתך עליו ובמידה ויש לך שיטות אחרת להשתלב בשיחה נשמח לשמוע מהם?
שיהיה לך יום מעולה,
ליאור
נ.ב. מחזור 64 של קורס ההכשרה שלנו ב-NLP שנדחה בשל כניסתו של אמיל לניתוח (הוא מחלים ומצבו משתפר) ייפתח ביום שלישי הבא (ה-11 לחודש). בשל שינוי התאריכים, אנחנו מאפשרים לך לקבל את הנחת ההרשמה המוקדמת שחוסכת מאות שקלים ממחיר הקורס המלא עד יום פתיחת הקורס כולל.
אם גם לך מתחשק ליהנות אתנו ולגלות איך לקרוא שפת גוף בצורה נכונה, ליצור כימיה עם כל אדם בשניות ולתקשר בצורה יעילה באמת, עכשיו זה הזמן להתקשר למשה (03-7445197) ולשריין את מקומך בקורס!