בס"ד
בטחון עצמי הוא צמד מילים שכל אימת שאנו נתקלים בו מעלה בנו ספק האם באמת זכינו לו? האם באמת אנחנו פועלים מתוכו? ולמה בעצם העולם מחולק לכאלה שנהנים ממנו ופועלים מתוכו לבין כאלה שחסרים אותו?
דבר אחד בטוח: מי שאין לו בטחון עצמי מרגיש זאת וחש בכך ואף אומר זאת בהמון "בטחון עצמי".
המאמר הבא יאפשר לכם לצלול פנימה אל העולם הלא מודע של אותם אלו המתנהלים מתוך חוסר בטחון עצמי ומתוך העומק שנושא עימו הוא גם ייתן מענה לכל השאלות ויספק בהירות מחשבתית גדולה יותר בכל הקשור לסוגיית "הבטחון העצמי". ולגורם העיקרי המונע ממני להשיגו.
מה הקשר בין תחושת חוסר בטחון עצמי לבין הוויתור על זהותי?
האדם הינו יצור חברתי החותר לתחושת שייכות בקרב סביבתו. בשל כך הוא מנסה להתאים את מחשבותיו, התבטאויותיו ולעיתים גם את מלבושיו למה שהוא חושב שיתקבל בקרב הסביבה ויאפשר לו להיות חלק ממנה.
אם באופן תת הכרתי הגעתי למסקנה שקיים פער בין מי שאני לבין מי שאני מבינה שהחברה מעריצה ומעריכה הרי שהמחשבה הזו תגרום לי לוותר על מי שאני באמת כלומר על התכנים המהותיים והפנימיים שלי ולעטות במקומם את אלו של החברה.
בתהליך הזה, המתרחש מבלי משים בתת הכרתי אני מוותרת על מלבושי נפשי הפנימיים והאמיתיים שלי הלא הם מחשבותיי, דרכי התבטאויותיי וכל שלל מעשיי והתנהגויותיי שאילולא הייתי מודעת אליהם בעצמי ספק אם הייתי עוטה עלי זהות אחרת.
במקומם אני מלבישה עצמי במלבושים חיצוניים שברוב הפעמים נדמים לי שיתקבלו יותר חברתית ויאפשרו לי להתמזג ביתר קלות בתוך המרקם החברתי.
מאחר והמלבושים הללו זרים לי ואינם עולה בקנה אחד עם מבנה הנפש הפנימית שלי אני מתקשה להתנהל ולתפקד בתוכם ואני מתחילה לחוש שאני במקום לא לי, זרה ומנוכרת לעצמי ולנפשי.
מקום זר ולא מוכר המרחיק אותי מעצמי ומעצמיותו. במקום הזה קשה לי גם לפעול מתוך בטחון מאחר וזהו אינו מקומי הטבעי והנכון עבורי. אימוץ המלבושים החיצוניים גורם לי לחוש אט אט גם בהיחלשותה של זהותי העצמית, אני חוששת לנוכחותי וחשה באיבוד בטחוני העצמי.
אדם לעולם לא יחוש בטחון כשהוא מחופש למשהו שהוא לא.
מה לעשות כדי להשיב לעצמי את הבטחון העצמי?
היעדרה של תחושת חוסר הבטחון שהיא מנת חלקם של רבים היא חרף העובדה הפשוטה שטרם גילו הם את עצמם בעצמם. הם למעשה עוד לא התחילו לעסוק בכך והם חסרי תשובה ויכולת התבוננות ביחס לשאלה "מי הם?".
מבט אל הסביבה, כך הם קיוו, יספק להם את האפשרות להרגיש בעלי ערך ושייכים אם רק יאמצו לעצמם את מה שהם מבינים שנחשב בעיני החברה, את מה שהם מבינים שהחברה מוקירה ומעריכה.
אבל ציפייה גדולה ואכזבה בצידה, שכן הניסיון להיות "מה שאני לא", מותיר את זהותי האמיתי בצד ואני חשה מחוקה לא רק בעיני הסביבה אלא אף גם בעיני עצמי. ויתרתי על מקומי, זהותי ונוכחותי.
בתום הגילוי המפעים בו אלמד להכיר עצמי מתוך עצמי ואאפשר לעצמי להיות מי שאני אזכה גם להשיב לעצמי את בטחוני העצמי. כי רק אני יודעת הכי טוב איך להיות מי שאני, כך שכל ניסיון לחבור לסביבה תוך כדי עטיית זהות שאולה שכל קשר ביני לבינה לא היה ולא נברא, הוא ניסיון המוביל אותי לכישלון ולאובדן הבטחון.
הבגד הזה גדול עלי..
ניסיתם פעם להתהלך בבגד גדול עליכם בשתי מידות? או בכזה הקטן מכם? או האם ניסיתם ללבוש בגד המנוגד לטעמכם? או בגד שלא עולה בקנה אחד עם המגזר אליו אתם משוייכים סקטוריאלית?
אם כן אתם בוודאי זוכרים את אותה תחושה מוזרה של אי נוחות, סרבול, מעין תחושה פנימית כזו שאומרת: "זה לא אני"
אדם כזה חש סרבול עצום כל אימת שהוא נכנס לתוך הלבוש הזה הליכתו נהיית אף היא מסורבלת ובתוך תוכו היה שמח להיפטר מבגדים אלו אלא שרק שכלפי חוץ בעל כורחו משדר הוא עסקים כרגיל.
תחושת חוסר הנוחות הזו הופכת להיות מנת חלקו של אותו אחד שבחר להשיל זהותו האמיתית ולהתלבש בבגד שלא תואם את מהותו האמיתית.
כשאני לובשת לבוש לא לי אני לא באמת מיומנת לתפקד בתוכו. אני לא מתפקדת מתוך מקום אמיתי וטבעי. תת המודע שלי חש שאני במקום לא לי ולא מספק לי את הבטחון הדרוש לי בכדי שאוכל לפעול בו.
הוא מזהה זאת כמקום זר ומנסה כל העת מחדש ללמוד ,תוך כדי התנסות, אודות דפוסי חשיבה ודיבור שונים מזה שאני רגילה בהם כך שאני חשה חוסר בטחון בדיבורי ובהבעת דעותיי בלבושי החיצוני ובמעשי והכל נמצא תחת ניסוי וטעיה:
האם יתקבל כשורה בעיני החברה? האם ידחה? אט אט אני מתחילה ללמוד אודות דפוסי הפעולה הראויים בהם יש לנקוט באמצעות התגובות החברתיות. אני משמיעה את שאני מבינה שרוצים לשמוע, מאבדת את חשיבתי העצמאית, פועלת כפי מה שהבנתי שמצופה ממני ולא כפי שמנחה אותי שכלי.
האם באמת קונה החברה את הלוק החדש?
המקום הזה בו אני לובשת מעין "לוק" חדש, מזמין אליו אינספור חששות כי אני אף פעם לא מאפשרת לעצמי לנהוג באופן טבעי אלא על פי ספקולציות של מה שנראה לי שמצפים ממני כעת ולצד החששות ישנן גם לא מעט טעויות בהן לא קלעתי בדיוק לרצון ולציפיות הסביבה.
זה בעצם כמו ללכת בין הטיפות שכשאת כל הדרך מלווה חשש גדול וחוסר בטחון: האם אני דורכת במקום הנכון?
כך שגם אם חשבתי שאיש לא מבחין בכך וכולם קנו את התחושה שזו אני, הרי שלעיתים אני מגלה שלא כך.
אני פשוט חשה שזה לא רק אני שמרגישה "שזה לא אני" אלא שגם החברה שמה לב שאני כאן תחת תחפושת ומשחקת ונראית לא טבעית ומכאן עד להערכה לה כה ציפיתי הדרך מאוד ארוכה.
אנשים מסתבר מעריכים אנשים המשדרים בטחון, המביאים את האני הטבעי שלהם לידי ביטוי, העומדים על שלהם ולא מחליפים לבוש, דעה או התנהגות חדשים לבקרים.
נמצא שאיבדתי גם את עצמי וגם את ערכי בעיני החברה.
על מנת לחוש ולהתהלך בביטחון עצמי אני פשוט צריכה להיות מי שאני, להיות הגרסה המקורית של עצמי מתוך ידיעה והבנה ברורה שכמוני לא היתה ולא תהיה אלא יש רק אחת יחידה ומיוחדת.
הסיבה היא שלנגד עינינו אנחנו נתקלים באנשים מלאי בטחון היא משום שהם אינם עוסקים בלהתאים את עצמם למה שנראה שיתקבל/ ישמע/ יראה חברתית.
מה שמנחה את קו מחשבתם או את התנהגותם הן אמות המידה הפנימיות שלהם אותן סיגלו לעצמם מתוך עצמם.
כשאדם בוחר בעצמו הוא הרבה יותר מחובר למעשיו, מרגיש הכי טבעי ובטוח במקום בו הוא נמצא, כך שגם אם הוא נמצא בסביבה זרה ולא מוכרת אין בכך בכדי להשפיע על התנהגותו מאחר וזו לא משתנה בהתאם לשינויי הסביבה או המציאות החיצוניים.
מי שנהנה מביטחון עצמי אמיתי הוא מי שבחר ללבוש את מלבושי הנפש הייחודיים רק לו, הוא מי שמאמין שהוא בריאה ייחודית כאן בפני עצמה ושמקומו כאן עלי אדמות מובטח לו עוד מרגע בריאתו.
הוא אותו אחד שיש לו תשובה גורפת לשאלה האלמותית: מי הוא ומה מעשיו כאן על פני האדמה?
הוא אותו אחד שברור לו מעל לכל ספק שהוא מקור ולא העתק ושנוכחותו כאן באה לחדש ולהוסיף על הקיים ולא להיטמע בו ללא הרגש, נוכחות וסימן.