איך לפתח אסרטיביות כדי להיות מורגשים יותר בעבודה בלי להפוך למציקים?

בשבוע שעבר, עניתי על השאלה מתי בעלי עסק צריכים להעסיק איש מכירות ולהפסיק למכור לבד. היום, נענה על שאלה בנושא אסרטיביות שהעלתה יוליה: כולם בעבודה מחשיבים אותי עובדת טובה. רק שכשצריך לקדם… תמיד בוחרים באנשים יותר דומיננטיים, מה לעשות?

מבוא לאסרטיביות: למה מקדמים אותם ולא אותנו?

יש אנשים שלא אוהבים להתבלט. ולא כי אין להם מה להציג. או שהם לא מעניינים. ואפילו לא כי הם לא עובדים טובים. לפעמים אלו העובדים הטובים ביותר. הם פשוט לא נהנים להיות "מסמרי הערב". ולפעמים לא יודעים איך בכלל להפוך לכאלה.

זה לא רע. אף אחד לא חייב להיות באמצע תשומת הלב. בטח שלא כל הזמן. רק שהמצב ההפוך עשוי להיות מעט בעייתי. והוא, נובע לרוב מההרגלים שלנו. או ליתר דיוק, מהדרך שבה המוח מתפקד בתוך ההרגלים האוטומטיים שלנו.

כל עוד משהו לא מפריע ל"אוטומט" שלנו, אנחנו לא מודעים בצורה מלאה למה שקורה סביבנו. וכשאנשים טובים מתפקדים "כמו שצריך", הם מאפשרים למוח של המנהל להישאר באוטומט. ואז, הם לא חודרים למודעות שלו. הם מתנהגים כרגיל. מובנים מאליהם.

זה לא במכוון כמובן. רק שזה המצב. ולמי כן שמים לב? למי שיותר מורגש. כי הוא לא מגיב כמו "כל השאר". בגלל זה מודעים אליו. והסיכוי שיקדמו אותו הרבה יותר גבוה. זה, מעלה את השאלה: איך לפתח אסרטיביות כדי להיות מורגשים יותר בעבודה בלי להפוך למציקים?

מה זו בכלל אסרטיביות?

בדרך כלל, אנשים שתופשים את עצמם כ"נחמדים" נתקעים עם אסרטיביות. מפחדים מהקונפליקט שהיא עשויה ליצור. או ממה שיחשבו עליהם. ולמרות שיש בזה הגיון, הפחדים האלה לא מבוססים אם עושים את הדברים נכון. רק שבשביל זה, נתחיל מההתחלה.

במהות העניין, אסרטיביות היא עמידה על העקרונות או הגבולות שלנו מבלי לפגוע בזכויות של אחרים, בהם או ברכוש שלהם. לעמוד על "שלנו" מבלי לדרוך על אחרים. כמו אגרסיביות, רק עם ביטחון עצמי שמוריד את הדחף להיות אלימים או כוחניים.

רק כדי להמחיש, נניח שמישהו כל הזמן נדחף לתוך המשפטים שלנו כשאנחנו מדברים. אדם אגרסיבי היה צועק עליהם. איך הם מעזים. איזה חוסר התחשבות. רק שאסרטיבי יכול להגיד "מעריך את התוספת שלך רק שאני רוצה לסיים את הנקודה שלי לפני שנתקדם".

כשזה נאמר מתוך מקום של ביטחון, זה עוצר את ההתערבות. הגבול שם פתאום. ואז, אם הם מנסים להידחף שוב, יכול להספיק גם מבט שאומר "נו מה" כדי לעצור אותם. ואם הם מתחילים לצעוק, הם רק גורמים לעצמם להיראות לא רלבנטיים או ילדותיים.

איך להיות יותר אסרטיביים יכול לקדם אותנו בעבודה?

אסרטיביות היא לא רק סגנון תקשורת. היא כלי עבודה לכל דבר. מאפשרת לנו להפוך ל"קיימים". עוזרת לנו לנהל קונפליקטים, לסגור עסקאות ואפילו להתקדם בתפקיד. ולמה? כי היא מציבה גבולות. וכל דבר שיש לו גבולות מוגדרים קיים. קחו רגע לחשוב על זה.

אם הציעו לך קידום ללא תוספת שכר, תגובה אסרטיבית יכולה להיות "אני מעריכה את ההזדמנות ומאמינה שהתאמת המשכורת לתפקיד החדש אמורה להתלוות להגדלת הסמכויות שלי". בכך, יצרנו משוואה. סמכות גדולה יותר, צריכה לבוא לידי ביטוי גם בשכר.

רק שלשם כך, אנחנו חייבים להתחיל לפתח כמה הרגלים פשוטים וחשובים:

הרגל לפיתוח אסרטיביות 1: להציב גבולות

אם נמאס לנו שאחרים לא מכבדים אותנו, אולי כדאי שנגדיר מה זה אומר לכבד. מה אנחנו רוצים שיעשו ומה לא. בטווח ההיגיון כמובן. ממש להגדיר מה הגבולות שלנו. מה אנחנו מוכנים ומה לא. ואז, כשאנשים עוברים את הגבולות שלנו חשוב שנעצור אותם מלהמשיך.

אז נכון, עדיף לעשות את זה בצורה מנומסת וחד משמעית. לא אגרסיבית מן הסתם. זה לא מי שאנחנו. רק שאם רק נציב גבול ולא נשמור עליו, הוא לא באמת גבול כל כך יעיל. ואז מה הטעם בו?

הרגל לפיתוח אסרטיביות 2: להפסיק להאשים

אני יודע, קל לספר לעצמנו שמישהו אחר אשם בכל מני דברים. במיוחד כשזה גם נכון. רק שאם אנחנו מאשימים אותם, באינסטינקט הם יאשימו אותנו בחזרה. במקום זה, אפשר לעשות משהו מגניב: להתחיל להשתמש ב"אני" או "אותי" במקום ב"את" או ב"אתה". למה הכוונה?

נניח שמישהו מאחר לפגישות כל הזמן. במקום להגיד לו "אתה תמיד מאחר לפגישות" אפשר לומר "מתסכל אותי שאני צריך לחכות למאחרים כדי להתחיל פגישות". זה מתאר את הרגשות שלנו. קשה יותר להתמודד עם זה. וזה טוב, כי פה אנחנו מציבים גבול אישי שלנו.

הרגל לפיתוח אסרטיביות 3: להיות יותר מדויקים מילולית

לעתים קרובות, אנשים לא יעשו דברים כמו שנרצה. במיוחד אם יש מקום לפרשנות. בין אם כי הם מתחכמים ובין אם כי לא הבינו. רק שהיכולת להביע במדויק מה רצינו להגיד, היא חלק חשוב מהיכולת לעמוד על שלנו. לוודא שלא תהיה מקום לפרשנות. גבול זה גבול.

לדוגמה, נניח שאנחנו עמוסים. והבוס רוצה להפיל עלינו רק עוד 12 משימות. חלאס למלמל לו "אני עמוס". במקום זה נגיד: "אני כרגע עובד על כמה משימות בעדיפות גבוהה וחשוב לי לעמוד בלו"ז. זה סובל דיחוי או שאתה מעדיף שאשים בצד את המשימות שאני עובד עליהן?".

מה לעשות אם הם מתנגדים?

יש אנשים שפתאום יהיה להם מוזר שאנחנו אסרטיביים. במיוחד אם קודם לא היינו. זה הגיוני. אנשים לא מקבלים שינוי כל כך בקלות. רק שזו, לא סיבה להפסיק להשתפר. הם יתרגלו. אז איך נתמודד עם ההתנגדות שלהם?

קודם כל נשאר רגועים. למרות שבאינסטינקט, זה מרגיש קצת כמו קרב. ואולי זה כן אחד. רק שלרוב, לוחם שמאבד שליטה רגשית יפסיד בקרב. במקום זה, פשוט נעצור רגע ונשלב רגליים. נשען מעט אחורה. ובצורה מפתיעה, שפת הגוף הזו גורמת לנו להרגיש מעט ריחוק רגשי.

זה מקנה לנו זמן יקר להתארגנות רגשית. סידור מחשבות. ואז, נתנסח מעט אחרת. נשקף את הדרך שבה הם מרגישים במילים ונחבר את זה למטרה שלנו. קצת כמו אייקידו. להשתמש באנרגיה שלהם כלפיהם.

לדוגמה, נניח שמישהי שעובדת אתנו מגיבה בצורה עצבנית לכך שסירבנו לקבל מטלה שניסתה להעביר לנו. במקרה כזה, נוכל להגיב לה: "אני מבין שאת מרגישה שלא בנוח עם מה שאמרתי, רק שעומס העבודה שלי לא מאפשר לי לקחת על עצמי משימות נוספות כרגע".

נקודה חשובה לסיום

לפעמים, המרחק בין אסרטיביות לאגרסיביות הוא קטן מאוד. ומה שיכול להפיל את זה לפרשנות שגויה הוא הטון ושפת הגוף. חשוב לשים לב שתקשורת אסרטיבית היא לא צינית, עוקצנית או נוזפת. היא עניינית ומציבת גבולות. זה הכל.

אם נקפיד לשים לב לדרך שבה אנחנו מיישמים אסרטיביות בעבודה, נוכל לראות שינוי משמעותי. גם בתוצאות שלנו מול אנשים שאנחנו עובדים מולם. ובדיוק באותה המידה, גם עם אנשים שאנחנו עובדים איתם. ואם ידעו לכבד אותנו וגם נשפר את הסיכויים להעלאה… רק הרווחנו.